התגרה ברוצח. האם מי שלא מציל נחשב לעומד על דם רעו ?

לא תעמוד על דם רעך ולכן חייבים להציל את הנרדף.
הרמב"ם בפ"א מרוצח ושמירת מביא שמצילים את האם גם בחיי העובר, הוא רודף, אולם אם הוציא ראשו, לא ולמה ? מפני שזהו טבעו של עולם. [ולא אמר כפי שהגמ' אמרה שמשמיא קא מרדפי לה, או שכך ביאר את משמיא קא מרדפי ?] 
הפטור בלהציל זה דווקא בטבעו של עולם ביולוגי ? או אף בטבעו של עולם התנהגותי ? כלומר מי שיתגרה בערמת רוצחים חמושים חמומי מח, והם יוציאו את הנשק ידרכו ויכוונו. האם מי שלא יירא בהם [והוא לא מסתכן] עומד על דם רעו ? או שמא זה טבעו של עולם שהמתגרה בהם סופו שיומת ואין צורך להתערב בטבעו של עולם ?
וכן אומה שעושה שטויות ומביאה כלייה על עצמה בכל מיני אופנים שטבעי שתכחד, האם מי עומד מנגד [הם עשו עושים ויעשו את זה לעצמם בטיפשוטתם] הוא בגדר עומד על דם רעו ? 
ומי שרואה חיה גוררת מישהו להרגו ולא מצילו נחשב לעומד על דם רעו, למה לא אומרים לא מתערבים מפני שזה טבעו של עולם ?
או מקום ששורת הדין נותנת שמישהו יענש על מעשיו אך יש ביד מישהו לשכנע את השופט [שלא ממין הטענה, ולא בבית המשפט, לא משהו שעומד במבחן משפטי רגיל, אלא חברות אישית לשופט ואמירה כללית שהמצב שם מוכר לי אישית וזה יותר מורכב וכדו' והשופט מחמת שמעריך את חברו-שכנו  נוטה להקל כי השופט מניח ש כנראה הוא יודע מה שאני השופט לא מצליח לראות או להבין] האם מי שמתחמק מזה הוא בכלל עומד על דם רעו ? או מבטל השבת אבידה ?
 
מרגיש שחסר לי בהירות בנושא.
אשמח אם הרב יוכל לסדר את הבלאגן.