התייעצות‎

כן. 
אין בעד מה (אני מבין ממך שבאמת אין בעד מה, לצערי). כאמור, עדיף לנסות ולדבר עם החבר'ה הללו בשלב מוקדם ככל האפשר, למרות החשש הרווח שבשלב מוקדם כזה יש תקווה שהקשיים לא יעלו ואז החשש הוא שדווקא הדיבורים הללו יכולים לעורר עוד ספיקות שאחרת לא היו מתעוררים.
הבחור דידן מאד נבון וחריף ומאד מרשים (כדרכם של רבים מאלו שאני פוגש, שלא מוצאים תשובות במקומם וכך מגיעים אליי). אבל באמת תחושתי היא שהוא היה די מחופר. הטיעונים שלו אינם מופרכים כמובן, אבל מי שעדיין נמצא בשלב שהוא מוכן להיות קשוב, להערכתי לא היה רואה בהם טיעונים טובים. מדרכם של ויכוחים כאלה שאין כאן הוכחות ברמת וודאות מוחלטת. זו לא לוגיקה צרופה (שהרי תמיד יש את שאלת הנחות היסוד של הטיעון הלוגי). יש דיחויים לכל טיעון וטענה, והיחס לדיחוי כזה תלוי במידת האמפתיה היסודית. מי שעדיין מאמין אלא שמתחילות להתעורר אצלו שאלות, לא יתייחס לדיחוי אפשרי כטענה מכריעה אלא יסיק מסקנה לפי מה שסביר בעיניו. אבל מי שעבר את השלב והגיע למסקנה שאינו מאמין כבר רואה בדיחויים הללו טיעונים מוחצים ולכן קשה מאד להניאו מעמדתו. ושוב, אני לא מדבר על שקר או התעלמות יזומה מטיעונים טובים אלא על יחס אינטואיטיבי ראשוני להנחות יסוד שמושפע מהעמדות שבהן אנחנו אוחזים כבר בבואנו לדיון. זה טבע האדם.
לדוגמה, כששאלתי אותו כיצד נוצרו החוקים המיוחדים של העולם ומי יצר אותם? הרי לא סביר שדבר כה מיוחד נוצר מעצמו בלי יד מכוונת? (וגם אם הם תמיד היו – יש את שאלת הטעם המספיק) הוא ענה שאין לנו ניסיון עם חוקי הטבע עצמם כי כל הניסיון שלנו הוא עם חוקים שבתוך הטבע. שים לב שזהו דיחוי (כלומר אמירה שדבריי לא מוכרחים כי אפשרי גם לחשוב אחרת). ואכן, יש מקום לדיחוי כזה. אבל כעת השאלה מה עושים כשיש לנו שתי אפשרויות, ליישם או לא ליישם את ניסיוננו על חוקי הטבע. הרי ברור שבד"כ כולנו עושים הכללות מהידוע למה שאינו ידוע. אף פעם אין לנו ניסיון על כל הדברים כי אז כל מה שאנחנו יודעים היה תוצאה של תצפית ישירה. זה לא המצב במדע ולא בשום תחום אחר. הנחת יסוד היא שחוקי הטבע על הירח ובכל היקום הם כמו אצלנו. מניין? כי אנחנו עושים הכללה מהמוכר לנו. אז למה כאן הוא לא מוכן להבין שמדובר בדיחוי בעלמא? כי היחס לדיחוי כזה תלוי בעמדת המוצא שלך: אם אתה כבר לא מאמין אתה תיתלה בדיחוי הזה ותאמר שהטענה מכוח החוקים לא מכריעה, ואפילו מאד ספקולטיבית. ואכן היא לא  מכריעה ולא וודאית. אבל לדעתי מי שבא לעניין כדף חלק מבין שיש כאן טיעון בעל משקל משמעותי (אם כי כמובן לא מוחלט ולא וודאי. אין מוחלטות בשום דבר, ובוודאי לא בנושאים אלו). אני משער שהוא עצמו לפני שנה או שנתיים היה מקבל את הטיעון הזה, אבל כעת כבר לא.
 
אני מאריך למעניתי כדי להעמיד את האנשים על החשיבות בתפיסת הקשיים בזמן ולא לחכות עד שכבר הנר לא דולק ואז קשה לתקן. חשבתי לא מעט אחרי שיחתנו, כפי שקורה לי הרבה אחרי הרבה שיחות, כי הנושא מעסיק אותי מאד ומעורר בי הרבה מחשבות איך נכון לטפל בחבר'ה כאלה שפעם כמעט לא היו (כעת הקמנו מכון לטיפול בקשיים של נוטשים אינטליגנטיים).
כל טוב,