התערבות

אבל האם זה לא סך הכל השפעות ביחידים (להיות מקושר לקולקטיב, ולהיות חלק מסיפור)? כיון שהרבה יחידים נולדו והתרגלו להשתייך לאותו דבר הם פועלים כך אינסטינקטיבית, סביב דברים משותפים…
תמנע את אותה השפעה פסיכולוגית מכל פרט ופרט- לא נשאר כלום, אין מעבר לפסיכולוגי- פרטי…

וכן מפורש בתורה: 'ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשו לי את החיל הזה' 🙂

בברכה, ש.צ. לוינגר

שצ"ל – שפיל לסיפיה דקרא (ברכות י') –

יז: וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ – כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. יח: וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל:

הן הן הדברים – ה' נתן לעמו תורה, שעיצבה את תרבותו, ונתנה לו את היכולת לעמול ולהגיע לאן שהגיע.

זה מה שהרב כתב כאן בתשובה.

וזוהי כוונת הפסוק: 'הנותן לך כח לעשות חיל'.

בס"ד י"ט בחשון ע"ח

לחז"ב – שלום רב,

הלא טענת 'כחי ועצם ידי עשו לי את החיל הזה' באה ממי שעבר על האזהרה: 'השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו… פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת… וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך…'.

אדם זה ששכח את אלקיו ואינו שומר את מצוותיו משפטיו וחוקותיו ומייחס לעצמו את הצלחתו הכלכלית 'כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה' – האם ניתן לומר לו שהצלחתו באה מהתורה ש'עיצבה את תרבותו', תורה שהוא מתכחש לה?

יותר סביר ביאורו של אונקלוס ש'כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל' היינו 'דיהב לך עצה למקני נכסין', ה' מסייע לו לקבל החלטות נכונות המביאות אותו לידי 'עשיית חיל', להצלחה כלכלית, למרות שנטש את ה' ותורתו..

הסיבה שה' מסייע לו 'למקני נכסין' אף ששכח את אלקיו ואת תורתו, היא בזכות בריתו ושבועתו לאבות 'למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך…', אך ה' מזהיר בהמשך שעזרתו לשוכחיו ועוברי רצונו לא תתמיד, ולבסוף יתקיים 'העידתי בכם היום כי…', ולכן מצווים הם להתעשת ולזכור שה' הוא שנתן בידם כח ועצה טובה להצליח בעסקיהם, להכיר בטובתו ומשום כך לקיים את מצוותיו.

בברכה, ש.צ. לוינגר.

שצ"ל, זו כמובן ראיה לסתור. הפסוק אומר במפורש כדבריי, מה שלא מפריע לאף אחד לצטט אותו בביטחון כאילו הוא אומר ההיפך.
אמנם דברי הר"ן בדרשותיו בריש הדרוש העשירי עתיקים ונדושים, אבל כנראה יש בנותן טעם להזכירם:

פרשה זו דבוקה וקשורה עם שלמעלה ממנה, כי בתחילה הזהיר את ישראל על שני דברים, האחד שלא יתלו הצלחתם בכוחם ועוצם ידם, והשני שלא יתלו כיבוש הארץ בזכותם. כי למעלה מזה אמר (דברים ח יב – יח) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וגו', ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. רצה בזה, כי עם היות שאמת שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא. והוא אומרו (שם יח) וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, לא אמר וזכרת כי ה' אלהיך נותן לך חיל, שאם כן היה מרחיק שהכח הנטוע באדם (לא) יהיה סיבה אמצעית באסיפת ההון, ואין הדבר כן, ולפיכך אמר כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכח ההוא, יתברך.

בס"ד י"ט בחשון ע"ח

הר"ן אכן מזכיר 'שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשו לי את החיל הזה' ועל זה מצווה התורה שיזכור האדם שבוראו נטע בו כוחות אלה.

אך בהמשך (מהד' ל"א פלדמן, עמ' קסב) מבאר הר"ן שיש מצבים שברור שהצלחת האדם היתה מעבר ליכלתו הטבעית, כפי שהיה בכיבוש הארץ שעם ישראל ניצח גויים גדולים ועצומים ממנו, שהם אין חשש שהאדם ייחס את הניצחון לכישוריו הטבעיים, 'אבל יש לחוש שהאדם ייחס את העזר האלקי שזכה לו לצדקתו וזכותו 'כי מטבע גאוות האדם ורום לבבו המסלף מועצותיו, הוא לייחס הצלחותיו לעצמו לצד מהצדדים, וכשהם דברים התלויים בקניין ובחכמה ובטוב העצה – חושב כי חכמתו עמדה לו; , וכשהן בעניין שהוא רואה שנשגבו מכוחו ומעצתו – מייחס אותן לזכותו' (השווה גם ל'נוסחה ב', עמ' קעח).

המצב שבימינו, שעם ישראל מתקיים ומצליח כנגד אויבים הרבים ממנו עשרות מונים, ומשופעים בכסף ובתמיכה בינלאומית – הוא בוודאי מעבר ליכולתנו הטבעית, אלא מחסדי ה' המסבב את הסיבות להשיב בנים לגבולם.

בברכה, ש.צ. לוינגר

פיסקה 2, שורה 2-3:
… שאז אין חשש שהאדם ייחס…

שצ"ל,
כשאתה מביא את הפסוק "כחי ועצם ידי" כראיה נגדי, הרי זו ראיה לסתור. דברי הר"ן מסבירים את הפסוק ממש כדבריי. זה שהוא מוסיף אח"כ עוד סברא שמנתחת אירועים בעולם ורואה בהם את יד ה', לזה אני יכול לא להסכים או לומר שזה השתנה בימינו. לא התחייבתי לקבל את כל טענותיו של הר"ן, ואפילו לא את טענותיו בדרוש הזה.
מה שהבאתי ממנו הוא את פירוש הפסוק, ובפרט סיומו: "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". אי אפשר לפרש אחרת, ולכן להביא את הפסוק הזה נגדי זה אבסורד.

לרמד"א – שלום רב,

מה לעשות? כתבי הקודש וחז"ל מלאים באמירות על כך שה' משגיח על עולמו, ודבר זה הוא מיסודות היהדות . אפשר לפתוח דת חדשה שתשלב את השקפתם של אפיקור או אריסטו שה' אינו משגיח על בריותיו (מזכיר אותם הרמב"ם במו"נ חלק ג פרק יז תוך דחייה חד משמעית של שיטותיהם) יחד עםעם קיום מצוות דקדקני לפי ההלכה התלמודית, אבל זה לא יהדות. זו דת אחרת! יש 'ג'ודאיזם' – יהיה גם 'רמדאיזם'

בברכה, ש.צ. לוינגר

הנני ממליץ לכם רק לשנות מילה אחת בתפילת השבת: במקום 'א-ל אדון על כל המעשים' תשירו 'א-ל אדיש לכל המעשים' 🙂

שצל אני לא מבין את ה׳איום׳ לשלוח את האוחזים בהבנה שאלוהים אינו מתערב עוד באופן סדיר בעולמו ל פתוח דת אחרת
אם מדובר באמת אז אדרבה היהדות היא הראשונה שצריכה לאמץ אח את התפיסה הזו, ואם חכמי ישראל שבכל הדורות נסתדר
כמו שתורת האבולוציה אינה אמורה להטריד את המאמינים בספר בראשית
כך ביטול תורת ההשגחה הפרטית לא תפגום באמונתנו, ונמצא פתרונות אלגוריים או תלויי זמן ומקום, לכל הפסוקים והמימרות הדנות בה.
ואם התפיסה אינה אמיתית לחיי, תמשיך בדיון לנסות לפרוך אותה לוגית, מה עניין יהדות להכי.

רבינו שצ"ל –

זהו ויכוח לעוס שממחזר את הדברים שנידונו בשאלה 'על תפיסת ההשגחה שלך', לפני כמה ימים.

א. נהניתי להכיר את דברי הר"ן שאכן מדגיש את סוף הפסוק כדבריי.

ב. מתי תבין שיש אנשים שלא מעניין אותם מה 'כתוב'!

הם לא מתרגשים מהאיום שההשקפות שלהם מהוות 'דת חדשה'!

הם לא מתרגשים מתיוגים וכינויים כמו 'אפיקורס' וכדומה!

אנו רוצים להחליט ע"פ הבנתינו האם יש השגחה ומה טיבה. עם הציטוטים נסתדר (או שלא).

ג. לגבי ציטוטו הרמב"ם:

רבינו מיכי אוהב לומר שיש תלמידי החזו"א שהינם תלמידים בכך שהם מחקים אותו, ויש כאלו שהינם תלמידים בכך שהם מקוריים ועצמאיים כמותו.

הוא הדין לגבי הרמב"ם. נכון שהרמב"ם שלל את דברי אפיקור כפי שציינת, אבל הרמב"ם ייצג גם את דמות הרציונליסט שלא חשש ממה שכתוב. זו לא חכמה לקחת מהרמב"ם רק מה שנוח.

ידועים דבריו בח"ב פכ"ה שבמידה והיינו משתכנעים ע"פ מופת בקדמות העולם, היינו מסיקים כן, ואת הפסוקים היינו אונסים.

אז הרמב"ם הוא דוגמה לחשיבה בדיקה והסקה – עצמאית. אז אל תתלה בו.

ד. אשוב ואבקש ממך לענות סוף סוף האם בעיניך אתה רואה התערבות כלפי הפרט, בהתאם למעשיו. נסה לענות מתוך בדיקת המציאות, ולא מתוך הספר.

בברכה

שצ"ל, לפעמים יש לי תחושה שאני כותב את מילותיי לריק. את הוויכוח הזה ניהלנו כבר כמה פעמים לפני זמן רב, וכבר עניתי על הכל לעייפה. כאן רק הערתי דבר אחד בלבד על פירוש הפסוק שהבאת ממנו ראיה: "כחי ועצם ידי". על כך כתבתי שזו ראיה לסתור. שאר הטענות שהבאת כאן הן עתיקות וכבר נענו מזמן כאמור, לכן לא אפתח שוב את הדיון.
ואגב, זה שהוא לא מעורב אינו אומר שהוא אדיש. זה רק אומר שהוא משאיר זאת לנו. כמו הורים לילדיהם. דווקא לשיטתך נראה שהוא אדיש, כי כל הרע בעולם הוא מעשה ידיו והוא לא מנע אותו. אבל כבר עסקנו בזה לעייפה.

אם מה שכתוב לא מעניין אתכם – אז תגידו את 'האמת שלכם' בשם עצמכם ולא תנסו לתלותה באילנות גדולים, שברור שסברו את ההיפך הגמור. למה להטעות אנשים – ולהפתעתכם יש כאלה –
שכן חשוב להם 'מה שכתוב'?

הרמב"ם והר"ן הרי חיו בתקופה שבה הפילוסופיה האריסטוטלית היתה הפיסגה הבלתי מעורערת של המדע, ובתקופה שבה עם ישראל סבל והושפל בכל הממלכות השליטות, ובכל זאת הם דבקו באמונת היהדות ולא נכנעו לא ל'אמיתות הבלתי מעורערות של המדע' ולא ל'מבחן ההצלחה ההיסטורי' של הדתות היריבות.

מצבנו כיום, הן מבחינת המדע והן מבחינת ההיסטוריה, טוב לאין ערוך. אחרי אלפי שנים של אמונה ב'עולם קדמון' – פתאום גם המדע הגיע להסקנה שהיתה לעולם התחלה. ובכלל מבינים שם שתקפותה המדעית של כל תיאוריה מוגבלת, ותמיד עלולים לבוא גילויים חדשים שיעשו את התמונה למורכבת יותר.

גם התפיסה הדטרמיניסטית המוחלטת שראתה בחוקי הטבע חוקים מוחלטים, שאינם מותירים מקום להתערבות שאינה 'נס גלוי'. כיום בדברים רבים גם המדע לא מגדיר דטרמיניזם החלטי, אלא הסתברות גבוהה שהתוצאה תהיה X ולא Y. במצב כזה יכולה להיות התערבות שלא תעמוד בניגוד לנורמה הטבעית, ולא תצריך את הקב"ה לשנות סדרי בראשית.

על אחת כמה וכמה ש'מבחן ההצלחה' ההיסטור והאישי, מטיב מאד עם היהדות. הדתות האידיאולוגיות והאימפריות שמשלו בכיפה – הועם זוהרן. דווקא היהדות שרק לפני כמה עשרות שנים נחשבה ל'דינוזאור' ההולך להיכחד – הולכת ומתחזקת, שבה לאיתנה בגשמיות ורוחניות.

בברכה, ש.צ. לוינגר

ולחז"ב – לגבי שאלתך על הצלחתו של המאמין במציאות של עוה"ז. כבר עניתיך שם. בניגוד לקלוויניזם הטוען שהרצוי בעיני הבורא הוא בעל חשבון הבנק התפוח יותר – היהדות רואה בעוה"ז 'פרוזדור' שבו קונים את הנכס החשוב באמת, אישיות שלימה מאוזנת ומתוקנת. השכר המובטח בעוה"ז הוא מתן תנאים טובים יותר המקילים את השגת השלימות, ולפעמים נענש אדם על מעט חטאיו בעוה"ז כדי לזכך את נפשו. ועל כל פנים, ככל שאדם מזכך את אישיותו ומעמיק את אמונתו – הוא פורק מעל נפשו את עול המרמור והתסכול וזוכה ל'איכות חיים' טובה יותר גם בעולמנו הסוער.

בס"ד כ' בחשון ע"ח

לרמד"א – שלום רב,דומני שכעת אני שומע מפיך כיוון חדש:

לא שאמונת ההשגחה מנוגדת להיגיון ומקבילה לטיעון על 'פיה עם שלוש כנפיים'; ולא שההשגחה נועדה לאנושות ילדותית ולא ל'אנושות שהתבגרה' (כמו שהיא כיום 🙂

מה שאתה טוען כעת הוא שיש שיקול חינוכי לקב"ה לא להגיב מיד, אלא לחכות בסבלנות כדי שהאדם והאנושות יגיעו לאמת בדרך של 'ניסוי וטעיה', ואז יקבלו את דרך הטוב והאמת – לא כתכתיב חיצוני, אלא מתוך הבנה והזדהות פנימית.

או במילים אחרות: ה' מאריך אפו, כדי לאפשר לאדם להגיע אל הטוב מתוך בחירה אישית.

זה כבר נשמע טוב. לך בכוחך זה!

בברכה, ש.צ. לוינגר

בס"ד,י"ט חשוון ע"ח

לשצ"ל – שלום רב,

אף אחד לא תלה שום דבר באילנות גבוהים, ואף אחד לא הטעה את זולתו.

הרב מיכי חוזר ומדגיש כי – 'להערכתו' – אין קורלציה בין התנהגות לבין הצלחה או כישלון בעוה"ז. ואני מסכים עימו (הוא האילן הגבוה שלי).

העובדה שהרמב"ם והר"ן כן או לא אימצו את התיאוריה האריסטוטלית, לא קשורה לנושא שלנו. עובדה היא כי הרמב"ם שלל כל מה שלדעתו שגוי, בעקבות הבנתו (שהושפעה ללא ספק מתקופתו), עד שהגר"א בהל' מעונן ומכשף כתב נגדו בשצף קצף כי הפילוסופיה הארורה היטתה אותו וכו'. אז כמו שלרמב"ם יש זכות להכריע ע"פ הבנתו, כך לכל אדם בעל ידע וניסיון ('בר הכי' בלשון מרא דאתרא) יש זכות שכזו.

לגבי שאלתי –

שוב לא ענית, אבל לא משנה.

(התשובה אמורה להיות כן/לא).

בברכה, חיים זייליג בערגער

(נ.ב. ולגבי התגובה ה'מזוייפת' – קיבלתי מחמאות שהחיקוי עולה על המקור…)

מספרים שהיה שופט קצר רוח שפקעה סבלנות ואמר לעורך הדין: 'אני מרשה לך לשאול את העד רק שאלות שהתשובה עליהן 'כן' או 'לא".

אמר עורך הדין לשופט: הרשה לי לשאול את כבודו שאלה אחת נוקבת, ואבקש תשובה ברורה 'כן' או לא".

השופט הסכים לשאלה אחת, ואז שאלו עורך הדין: כבוד השופט, האם הפסקת לקחת שוחד? ענה לי "כן" או "לא"!'…

מה יעשה השופט? אם יענה 'כן', הרי הודה שבעבר כן לקח שוחד. ואם יענה 'לא', הווה אומר שהוא ממשיך לקחת שוחד.

מסקנא: יש שאלות בחיים שעליהן התשובה קצת יותר מורכבת מ'כן' או 'לא'

ולגבי הגבול בין 'חיקוי' לזיוף:

אם אכתוב בסגנונך ואחתום בחניכתך 'חיים זליג ברגר' – הרי זה זיוף.

ברם אם אבהיר בחתימה שאין אלו באמת דבריך – אז זה יכול להיות חיקוי מהנה ומצחיק.

בברכה, שמשיים צוועליג לעווינבערגער

בס”ד,י”ט חשוון ע”ח

לשצ”ל – שלום רב,

התשובה שעליך לענות (לשיטתך) אינה מסובכת מכדי לענות עליה בכן או לא.

אם תרצה – אעזור לך בניסוח:

האם יש התערבות בהצלחה/כישלון של הפרט? ת. לא.

ואז אתה יכול מייד לסייג כרצונך – אבל:
1. אדם שמקיים מצוות מרוויח מכיוונים אחרים (שהוא זוכה בתחושות סובייקטיביות טובות כמו שהבאת בעבר: "במתנה הגדולה ביותר בחיים מתנת החירות, שחרור מיצרי קנאה שנאה ותחרות, שחרור מתאוות שסופן הטבעי נזק" – כלשונך).
2. הקולקטיב (עם ישראל) שמקיים מצוות זוכה לסיוע מלמעלה (כדעתך לעיל).

מה כל כך מסובך בזה?

בברכה, חיים זייליג בערגער

בעניין החיקוי/הזיוף. העניין עלה בקשר להצעה שתפתח בלוג, הצעה שסירבת לה. נערך נסיון – פיילוט, כדי לבדוק את האפשרות להקים בלוג ולכתוב בו בשמך, ובכך לפטור אותך מן העול שבדבר.

לחז"ב – שלום רב,

התשובה לשאלה האם יש התערבות אלקית בחיי הפרט אינה 'לא', אלא: יש גמול לכל מעשה של האדם. לפעמים הוא מיידי בעוה"ז, ולפעמים הוא אינו מייידי, משיקולים שונים, כגון ארך אפיים של הקב"ה, זכות אבות; זכות 'פרידות טובות' שייצאו, זיכוך או כפרת חטאים וכיו"ב, וכפי שנתבאר, עיקר הגמול הוא רוחני, הגעת הנפש לשלימות, תהליך המתחיל בעולם הזה ומגיע לשיאו בעולם הבא, שבו משתחרר האדם מטרדות העולם הזה ופיתוייו..

בברכה, ש.צ. לוינגר

לגבי בלוג מזוייף בשמי, אולי אגיב שם בכינוי 'שמשיים זליג לוינברגר' 🙂

שצ"ל, אין כאן אפילו קנקן חדש. זהו קנקן ישן מלא ישן. מה שכתבתי הוא כאן הוא בדיוק מה שכתבתי כבר עשרות פעמים בעבר והתווכחנו עליו ללא בדל שינוי. אבל הותשתי.

השאלה במקור הייתה אחרת, (ואמנם בתגובה האחרונה לא ניסחתיה נכון):

לא האם יש התערבות, אלא האם יש אינדיקציה להתערבות. דהיינו, האם אתה יכול להבחין בהתערבות שכזאת (כלפי הפרט).

והתשובה היא – לא.

נכון?

לגבי מה שקורה לי, אני יכול לשער שאירוע פלוני היה תגובה אלקית למעשה אלמוני, כדי לערוך חשבון נפש. לגבי מה שקורה לאחרים: אסור לי לעשות חשבון נפש להם, אלא אם כן אני נביא 🙂

בברכה, ש.צ. לוינגר

אני שואל אותך האם מתוך תצפית על סביבתך אתה מבחין בקורלציה,

ואתה עונה לי שאתה מנוע מלנתח את תוצאות התצפית, שכן יש 'איסור' על ניתוח שכזה למי שאינו נביא.

הבנתי נכון?

בס”ד, כ' חשוון ע”ח

לשצ”ל – שלום רב,

טוב, עדיין לא ענית לי.

אם התכוונת ברצינות, אני מציע שתפתח שאלה חדשה כאן במערכת, ותשאל את רבינו הגדול הגרמד"א האם יש איסור למי שאינו נביא לנתח תצפיות שכאלו.

אחר שהוא יתיר לך, נוכל להוסיף חתימות מגדולי ישראל כדי להגיע להיתר מאה רבנים. נעשה לך התרת נדרים, והכל יהיו שרויין לך.

כשתשתמש בהיתר ותבדוק את התצפית, ותיווכח שאי אפשר לראות בעולמינו שום קורלציה 0עכ"פ בחיי הפרט) בין מעשיו להצלחתו/אי הצלחתו, ואז נוכל להמשיך את דיונינו מנקודה זו והלאה.

מקובל עליך???

בברכה,

חיים זעליג בערגער

חז"ב ענק.
אינני מבין מדוע ריבונו של עולם צריך להשגיח על בני אדם כאשר הם עושים זאת לבד היטב.

בס"ד כ' בחשון ע"ח

לחז"ב – שלום רב,

לגבי הקורלציה בין אמונה ומחוייבות לערכי התורה ומצוותיה לבין הצלחה בחיים, כבר כתבתי לך מספר פעמים שהאינטואיציה שלי אומרת שמי שיש בו אמונה ומצפן ערכי יציב, פורק מעצמו הרבה מרמור ותיסכול, דבר שיש לו השפעה חיובית על הבריאות ואיכות החיים.

כדי לבדוק זאת ולאשר את התובנה האינטואיטיבית על סמך נתונים מעשיים, אני צריך להיכנס לנבכי נפשם של אחרים כדי לבדוק את רמת אמונתם ומחוייבותם הדתית והערכית, ואז לבדוק במקביל את איכות חייהם.

בדיקה כזאת יכולתי לעשות אילו הייתי נביא, או לחילופין אילו הייתי חוקר בתחום הפסיכולוגיה או מדעי החברה שיש לו (אולי 🙂 כלים להערכת אישיותם ואושרם של האנשים הנחקרים על ידם. הואיל ואינני נביא ולא פסיכולוג וכיו"ב – אינני יכול לומר דבר מעבר לאינטואיציה שאינה ראיה קבילה בדיון מדעי.

לא נותר לי אלא ללכת לתחום עיסוקי המקצועי, חיפוש מידע. לגבי נביאים מצאת דיון השוואתי מעניין אצל ישעיהו פרק נז. לגבי ספרות מחקרית – ראה בחומר המצויין ב'ויקיפדיה', ערך 'דת ואושר'. אולי שם תמצא סיפוק לסקרנותך בשאלת הקורלציה בין אמונה ודתיות לבין הצלחה בחיים.

בהצלחה בבירור, ש.צ. לוינגר

אתה שוב ושוב בורח לכיוון הרווח הסובייקטיבי, שמרוויח אדם שמאמין ומקיים מצוות. ואני כבר הסכמתי (רק לצורך הדיון) שישנו כזה רווח.

ואני שאלתי אותך המון פעמים אודות רווח אובייקטיבי חיצוני. האם אפשר להבחין בקורלציה (מתאם) בין דתיות למידת הצלחה או אי הצלחה – חיצוניים.

האם ניתן להבחין בהבדל ברמת הפגיעות מרעידות אדמה/מגפות/מלחמות/תאונות דרכים/מחלות בין צדיקים לרשעים?

שצ"ל!

אתה עושה את עצמך לא מבין את השאלה, או שבאמת אינך מבין?

תגיד שאתה לא רוצה לענות, וזהו. למה להתחמק ולהתפתל???

בברכה, חיים זייליג בערגער

בס"ד כ"א בחשוון ע"ח

לחיים זעליג ['מאושר' בלשון אשכנז] – שלום רב,

לדידי מדד ההצלחה האובייקטיבי הוא מדד הבריאות, ובראש ובראשונה הבריאות הנפשית, שמטבע הדברים מביאה גם לבריאות פיזית איתנה יותר. כאשר אדם מלא באמונה ואהבה, שמח בחלקו ומאוזן ברגשותיו – יקרין הדבר על בריאותו הפיזית.

אף ערכי החסד והקהילתיות, וכיבוד הורים ומבוגרים – מגבירים את התמיכה הפיזית הרגשית ואף הכלכלית, בקשיש במוגבל, בחולה ובנזקק, ומסייעים בידם להתמודד ביתר הצלחה עם הבעיות והקשיים. וכל זה עוד לפני שנזכיר את הגורם של עזר אלקי לאוהביו ולשומרי מצוותיו הקוראים אליו באמת.

והדברים באים לידי ביטוי בנתונים סטטיסטיים. ראה למשל במאמר 'באיזה יישוב חיים הכי הרבה שנים?' (באתר 'ישראל היום' 23.11.2013), שבני ברק ובית שמש נמנות עם הערים המובילות בתוחלת החיים, אף שמהבחינה הכלכלית הן מהערים העניות.

וכן באחוזי התמותה הנמוכים ביותר מובילים יישובים דתיים כמודיעין-עלית, שוהם וגבעת-שמואל, לא פחות מאשר רעננה גדרה ורמת השרון בעלות רמת החיים הגבוהה.

הווה אומר: בהר סיני זכינו להיות אנשי 'בר"ג', ראשי תיבות: ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ומתוך כך לחיים זעליגים, מאושרים וארוכים.

בברכה, ש.צ. לוינגר

שצ"ל, אני עוקב ברפרוף ואני חייב להצטרף לתהייתו של זעליג המאושר: אתה עושה את עצמך לא מבין כדי להתחמק מתשובה, או באמת לא מבין?

מי שמלא אמונה וחי חיים ערכיים, זוכה לחיים בריאים וטובים יותר בעולם הזה, ולפיכך בבני ברק ובית שמש העניות יש תוחלת חיים מהגבוהות בארץ. התורה נותנת אורך ימים, פשוטו כמשמעו!

פסוקים הרי אתם לא מוכנים לשמוע, אבל כאן הבאתי סטטיסטיקה, הלמ"ס ממש!

בברכה, ש.צ. לוינגר

אתם הרי מאמינים בתורה מן השמים, אז למה עדותם הנאמנה של כתבי הקודש לא מספקת?

בברכה, שצ"ל הנ"ל

אני חוזר פעם אחרונה (בל"נ) על שאלתי, (כי אותי כבר גם כן התשת).

לא שאלתי על תוחלת חיים (היא תוצאה ברורה של מצב סובייקטיבי עדיף, כמו סיפוק ומשמעות לחיים).

שאלתי על התמודדות עם אסונות אובייקטיביים.

שים לב (!!!) למה שהדגשתי בשאלתי הקודמת:

האם יש שינוי בהיפגעות מ: רעידות אדמה/מגפות/מלחמות/תאונות דרכים/מחלות. זה מה שכתבתי.

אם אתה לא עונה על השאלה, אני פורש.

בברכה, חיים זייליג בערגער

ההתנהגות שלך מאוד לא מכובדת. אתה מתעקש 'לא להבין את השאלה'. נמאס לי.

לחיים המאושר, איש ההר, ירבה שלומך כנהר!

אני מבין את שאלתך, אך יכולתי להשיב מוגבלת לחומר המגובה במחקרים. אתה יכול לקבוע בפסקנות בלי שום ראייה שאין הבדל. אני מחפש חומר מחקרי, ולא ברור שמישהו חקר את הדברים.

לגבי מגפות, עד כמה שידוע לי ב'מגפה השחורה' שהיתה באירופה ב-1348, היתה התמותה בין היהודים פחותה בהרבה מאשר אצל הנוצרים. היסטוריונים טוענים שהדבר נבע מיתר הקפדה על היגיינה עקב ההקפדה על נטילת ידיים ונקיות בתפילה ובאכילה וכיו"ב.

לגבי מלחמות, נראה המצב הפוך, שכן בשל ייחודנו כיהודים נלחמים נגדנו יותר. נקווה שגם אויבינו יבינו שאת עקשנותנו לא ניתן לשבור! היא סוד קיומנו!

עלה והצלח בדרכך המכובדת והמכבדת 🙂

בברכה, ש.צ. לוינגר

עוד אעיר שכאשר מנסים לעשות אוקימתא על העיקרון של ההשגחה המבואר בכתבי הקודש ולצמצמו רק לכלל ולא לפרט, או לומר שפקע בתקופה מסויימת – חובת ההוכחה מוטלת על בעל האוקימתא.

הרי יכולתו של הקב"ה להנהיג את עולמו אף למעלה מהטבע, מתחייבת מהיותו בורא הטבע, ונגלתה בעליל בנסים הגלויים שביציאת מצרים ובקיומו הפלאי של עם ישראל לאורך ההיסטוריה. על סמך מה נבוא לצמצם את הנהגתו רק לכלל או רק לתקופה מסויימת?

בברכה, ש.צ. לוינגר

שצ"ל, אם אתה נהנה לחזור שוב ושוב על טיעוניך בלי לקרוא ובלי להתייחס למה שכותבים לך, יבושם לך. אני רק חייב לומר שאני פחות נהנה מזה (למעשה מותש לגמרי), ואני מתרשם שיש עוד קוראים כאלה.
כל מה שאתה מעלה כאן נדון כבר לעייפה כמה וכמה פעמים, וזה בכלל לא נושא הדיון בשרשור הזה. מסבירים לך את זה שוב ושוב, אבל אתה בשלך. משום מה אתה בוחר להתעלם ממה שמדברים איתך, אז כיצד אתה מצפה שיתנהל שיח קונסטרוקטיבי?! חבל.

לרב מיכי,
אינני מסכים. למעשה המתודה הסטטיסטית של שצ"ל ממש מעניינת. הרי אינך מצפה כמו שמציע חז"ב שנוכל לערוך תצפית על בן אדם בודד. מה יקבע לנו שהוא אכן ראוי להשגחה אלוקית חורגת? ועוד אם הוא רשע, כבר שאל אסף המשורר בתהילים מדוע דרך רשעים צלחה? הדרך היחידה ללכת בדרך זו כפי שטוען שצ"ל עוברת דרך נבואה שאותה אתם שוללים.
האלטרנטיבה ששצ"ל מוצא נמצאת בסטיסטיקה. העובדה שאנו כל הזמן מעדיפים הסברים מטריאליסטים איננה שוללת הסברים נוספים ולכן איננה מפריכה את ההשגחה. הסטטיסטיקה רק מעוררת שאלות שעליהן צריך לענות.

לשצ"ל
הערה קנטרנית: למי שלא עובד יש הרבה זמן פנוי לעסוק בגמילות חסדים . זו הערה קנטרנית כי העובדה שמי שעובד לא מחייבת שאם לא יעבוד הוא יעסוק בגמילות חסדים ולכן לשבחם של חרדים שעוסקים בגמילות חסדים ולחובתם שלא עובדים.

י"ד, לא זה הוויכוח כאן. כאן התעורר דיון עם שצ"ל על הפסוק "כוחי ועוצם ידי".
השאלה שאתה מעורר היא לגופו של עניין. מכיון שהעלית זאת אתייחס בקצרה:

א. במישור המתודולוגי:
1. בעיניי חובת הראיה היא על מי שטוען שיש מעורבות ולא על מי שטוען שאין, ולמיטב שיפוטי אין ראיה כזאת.
2. הראיה אותה יש להביא אינה מהפסוקים אלא מהמציאות. אני שייך לאסכולה של הר"ן (אין להכחיש המוחש) ולא של תוס' (שמוכיחים שיש הרבה כוכבים מפסוק בתורה).

ב. במישור המהותי:
1. את הממצאים שהוא מביא אפשר להסביר בשתי הצורות (מעורבות של הקב"ה ובריאות נפשית שנובעת מאמונה, נכונה או לא.
2. שצ"ל עצמו עושה זאת וביחד עם זה מוכיח מכאן את מעורבותו של הקב"ה (זו כבר איוולת לוגית של ממש).
3. מעבר לזה, אם אכן היהודים מגיבים אחרת חזרנו לטענת החת"ס שאין ללמוד רפואה מגויים ולהשתמש ברופא גוי. כמו כן, אין להשתמש בממצאים של מחקרים רפואיים שהרי לעולם המצב הרוחני והתפילה משנים ומשפיעים (ואף אחד, כולל כל יראי השמים הגדולים, משום מה לא טורח לנטרל זאת). שלא לדבר על תירוצי "חובת ההשתדלות" המגוחכים שמסבירים למה כולנו בכל זאת לוקחים תרופות והולכים לרופאים.
4. ובכלל, אם רוצים לבחון את משמעות הממצאים הללו בצורה שיטתית יותר (מי משני ההסברים דלעיל נכון) צריך לעשות כמה וכמה ניסויים עם השוואה בין קבוצות ביקורת ומדגם: בעלי אמונה יהודית ואחרת, מתפללים ושאינם מתפללים, צדיקים ושאינם כאלה, וכן להשוות לנוקטים בטכניקות חילוניות דומות. ככל הידוע לי זה לא נעשה, ולכן המסקנות הן עורבא פרח.

לסיום, רק אזכיר שגם אני לא מכחיש שיכולה להיות מעורבות ספורדית של הקב"ה בעולם. טענתי היא שאין אינדיקציה למשהו קבוע ובוודאי לא שהכל בעולם הוא מעשה ידי הקב"ה (אלא במובן של דרשות הר"ן ושל הפסוק "הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". אבל כאמור זה לא הדיון עם שצ"ל).

בס"ד עש"ק חיי שרה ע"ח

לרמד"א – שלום רב,

נושא הדיון כאן הוא שאלת ההתערבות האלקית בעולם, נושא שלא חדל להעסיק את עולמם של מאמינים ומימי התנ"ך עד ימינו, ולדיון יש שני צדדים…

משדרש מר ברגר להביא לו 'אינדיקציה', להתערבות בכל פרט ופרט, ביארתי לו בכמה פנים שלא ניתן להביא הוכחה או הסבר לכל פרט ופרט. אין אנחנו יודעים את כל מעשיו של האדם, אין אנחנו יודעים מה ערכו של כל מעשה, ואין אנחנו יודעים מתי מגיב הקב"ה מיד, ומתי מאריך הוא את אפו.

הוכחה והסבר מלא אין לנו לכל פרט ופרט, אך אינדיקציה ברורה יש לנו, הן מידיעתנו את חכמתו העצומה של הבורא, הן מראיית פלאי קיומו של עם ישראל המחזיק מעמד אלפי שנים כנגד אומות גדולות וחזקות ממנו.

ממה שאנחנו רואים ומבינים – אנחנו יכולים להסיק בבטחה שגם מה שקצרה ידינו מהבין לפחות בשלב זה, הוא 'מקוצר המשיג ועומק המושג'. לא פשוט להבין את עומק החכמה האלקית. מסתמא לא נגיע למלא הבנתה, אך אין אנו פטורים מלנסות להבין יותר ויותר!

בברכת שבת שלום, ש.צ. לוינגר

שבת שלום גם לך.

את הדיון עם שצ"ל סיימתי, ולא נותר לי אלא להצטרף לאיחולי ה'שבת שלום' של רבינו.

בשביל להשלים את התמונה על התפיסה (ההזויה) של מאמינים בימינו, אני מצטט מתוך תגובות באתר jdn החרדי (האינפנטילי).

יש שם סרטון של התרחשות אמיתית שארעה בחתונה, כאשר אחד המשתתפים נחנק מחתיכת סטייק. למזלו (או בהשגחה פרטית) ישב בסמוך איש 'הצלה', שביצע בו טכניקת 'היימליך', והציל את חייו.
הארגון פרסם את הסרטון (אני מניח שבהסכמת הניצול), כדי לעורר מודעות לחשיבות לימוד ידע מציל חיים (ובשביל יחסי ציבור).

הנה התגובות (תיקנתי שגיאות הקלדה):
קשה להגיד את זה,אבל למי שעוסק בתורה אין לו ללמוד את זה (כלומר עדיף שלא ילמד עזרה ראשונה – חז"ב), כי משמים לא יזמנו כאלו מקרים, ואם ילמד – יזמנו. כך שמעתי מהרב בן ציון (אבא שאול – חז"ב) והרב שך.

תגובה נוספת:
בל נשכח, פשוט, שאם לא היה שם ממן המסור, שעל ידו ניצל המתופף, אז המתופף לא היה נחנק מלכתחילה, כי עדיין לא הגיע הזמן שלו למות..
כי, בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור ייחתמון..
כמובן שזה לא מוריד מאומה מזכויותיו העצומות של המציל חיים. לעולם.
אם כן, למה כך פעלו משמיים שכמעט ייחנק ולבסוף יינצל?
איננו יודעים חשבונות שמיים. אבל כך הניצול מרגיש בניסו ומודה, ומתגלגלת זכות למציל ומתחזקים אחרים. (מתגובה זו גם עולה כנ"ל, שאין טעם בלימוד עזרה ראשונה – חז"ב).

תגובה נוספת:
אני למדתי כבר פעמיים הצלה, ואני עדיין לא יודע איך עושים, למרות שקבלתי 95.
אז כך שנשאר ררררררקקקק להתפלל, ה' ישמור עלינו!

לדעתם, גורלו של הנחנק נקבע מראש, ואת חובת לימוד הצלה ראשונה הם נאלצים ליישב בדרכים מפולפלות.

התגובות הללו מראות כי הגולשים לא יכולים לעכל את ההבנה הפשוטה כי לימוד עזרה ראשונה מציל חיים, ואינם יכולים לסנכרן זאת עם לימודי האמונה שקיבלו במוסדות החינוך.

עצם התגובות לא מטרידות אותי כל כך. בכל מקום יש מטומטמים. מטריד אותי שאין תגובות שפויות לצידן, שמתווכחות ושוללות ראייה עקומה זאת.

יש לציין שמדובר באתר חדשות חרדי מרכזי לגבי ציבור גדול, בעיקר חסידי, שהחסימות למיניהן מעניקות לו מונופול, כאשר הן חוסמות אתרי חדשות אחרים דוגמת כיכר השבת ובחדרי חרדים.
מצ"ב לינק:http://www.jdn.co.il/news/israel/905583

בס"ד מוצש"ק חיי שרה ע"ח

לי"ד – שלום רב,

מה שהצעת שחרדים מרבים בחסד משום ש'אינם עובדיט' אינו נכון. החסד מאפיין את עם ישראל מימי האבות עד לימינו. אברהם הקורא בשם ה' הוא גדול עושי החסד; משה נותן התורה החל את דרכו בהצלת יהודי ממכהו, המשיך בצהלת בנות יתרו, והנהיל לעמו תורה של חסד

כבר עמד המשפטן החילוני פרופ' דניאל פרידמן על ייחודה של התורה ביחס לכל קבצי החוקים של המזרח הקדום, שהתורה היא היחידה המצווה על עזרה לזולת, ורואה זאת כחובה גמורה. העזרה לזולת אינה נקראת 'חמלה' או 'נדבה' (charity) אלא 'צדקה', עשיית צדק. ואף בהלכות שקבעו חכמים – הצדקה היא מהדברים שכופין עליהם את היחיד.

לכל אורך ההיסטוריה לא היתה קהילה בישראל שלא היו בה חבורות שעסקו בצדקה ובגמילות חסדים בגוף ובממון, ועד היום הזה אין בית כנסת דתי-לאומי או חרדי, אשכנזי או ספרדי, שאין בו ועדת צדקה וקופת גמ"ח המשתדלות לסייע לכל נזקק כפי יכולתן. אף בארגוני החסד והעזרה הרפואית הפועלים ברמה הארצית רבים מהעוסקים הם יהודים שומרי תורה ומצוות.

רק בתחום העזרה הראשונה (שהזכיר ידידנו מר ברגר) יש לפחות שלושה אירגונים במיגזר החרדי – זק"א, הצלה ואיחוד-הצלה, בעוד הדתיים-לאומיים מתנדבים בהמוניהם במד"א (שלגבי ההתנדבות בה היתה הסתייגות של רבנים וחשש מהשהות של שעות רבות עם צעירות שבצוות המטפל, ומשום כך קמו האירגונים החרדיים.

מסורת של אלפי שנות חסד בעם ישראל, נותנת את אותותיה אף ביהודים שהתרחקו מחיי תורה ומצוות, שבכל זאת מצטיינים, כמי שאבותיהם עמדו על הר סיני, במידות הבסיסיות של 'ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים'.

האדם המאמין שה' משגיח עליו ועוזר לו בכל צעד ושעל – רק טבעי שיראה עצמו מחוייב ללכת בדרכי בוראו ולקיים 'מה הוא רחום וחנון – אף אתה היה רחום וחנון; מה הוא גומל חסדים – אף אתה גמול חסדים'.

בברכת שבוע טוב, ש.צ. לוינגר

לבני תורה יש פחות זמן לעשיית חסד. שום ראש ישיבה או ראש כולל לא ירשה לתלמידיו לעסוק בענייני חסד בשעות סדרי הישיבה או הכולל, מחוץ לכולל הרי מחכה לכל אחד משפחה ברוכת ילדים שצריך לעזור בגידולם ובחינוכם, אם בתוך שקידתו בתורה ועזרתו בבית מצליח אברך 'לגרד' זמן פנוי גם למעשי חסד – הרי הוא ראוי להערכה.

לסיום הדיון אני פונה שוב לרב שצ"ל:

אני מתנצל אם בלהט הוויכוח פגעתי. לעיתים בלהט הויכוח אני מתבטא באופן פוגעני, או מתוך רוח שטות אני מבצע מעשה קונדס.

על ההמלצה שתפתח בלוג משל עצמך אני ממשיך לעמוד. אני שוב מסביר בכל הכבוד הראוי, כי הפורמט של כתיבת תגובות מחייבת שיח, משא ומתן, דיאלוג בלע"ז.
כאשר אדם כותב מונולוגים, ולא מתייחס לתגובות שהוא מקבל, הוא חורג מהמסגרת. המקום המתאים לכתיבת מונולוגים הוא בלוג פרטי. שם אפשר לכתוב ללא הגבלה, והציבור יצביע ברגליים (או באצבעות – ליתר דיוק).
כתיבת מונולוגים שלא בבלוג פרטי אינה 'פיירית', לדעתי. יש בזה אפילו אלמנט של ניצול.

לדעתי, ונדמה לי שגם לדעת הרב מיכי, לא ניהלת כאן (ובמקומות נוספים) דיאלוג, אלא מונולוג.

בכל אופן, שוב סליחה ומחילה, ושבוע טוב.

לחז"ב – שלום רב,

ראשית אני שמח לשבוע אחרי שהודעת שאתה שאתה מותש, התחלת את השבוע החדש בכוחות מחודשים, 'כפליים לתושיה', ומכאן ראייה חותכת לדברי הפייטן: 'והשבת נפש משיבת'.('יום שבת קדש הוא' לרבי יהונתן')

לגופה של הערתך עבר עניתי שלדיון יש שני צדדים. אפ פלוני ופלוני טוענים שהקב"ה לא מתערב בעולמו – הרי ברור שכדי שיהיה כאן דיון, צריך שיישמע גם הצד השני, אחרת זו מקהלה ולא דיון!

בברכת שבוע טוב,, ש.צ. לוינגר

שבוע טוב

באופן כללי הצעות ייעול אישיות אתה יכול לשלוח אליי למייל הפרטי שלי shimloewinger@gmail.com

בברכה, ש.צ.ל

למו"ר מיכי שלום,
אין לי מחלוקת בעניין "כוחי ועצם ידי" בשיטת הר"ן. יכול להיות שלשצ"ל יש אבל לי אין. אבל גם אם אני מאמין באדם ובכוחו אפשר לומר כמו שטוען שצ"ל שישנה תוספת ברכה הנובעת מהשגחה פרטית.

ההצעה שאתה מציע לערוך ניסוי מבוקר בעייתי מסיבות שכבר הזכיר שצ"ל. איננו יודעים את דעתו של ריבונו של עולם על כל אחד מהפרטים ובנוסף איננו יכולים לרדת לסוף דעתו וסיפור מכירת יוסף יוכיח (יש שם ארבע פרשנויות שונות – האחים, יוסף, יעקב, ריבונו של עולם).

לנוכח זאת מציע שצ"ל את מה שכלכלנים מתארים כניסוי טבעי. את קבוצות הבדיקה הוא מציע כעם ישראל מול אומות העולם. את הבדיקה הוא מציע לערוך על חריגות סטטיסטיות לאורך זמן שיורידו משתנים נוספים. . הוא ציין מספר חריגות ואפשר להוסיף עוד (אחרי המקף מוצע הסבר מדעי ובסוגריים הסבר השגחתי):
שרידותו של עם ישראל – (מורא שכינה שיש על הגויים)
הצלחתו הכלכלית של עם ישראל – אוריינות (הנצי"ב ברכה)
מיעוט הנפגעים מהדבר השחור – היגיינה אך ראוי לציין שגם העיר פראג כמעט שלא נפגעה.
אחוז היהודים זוכי פרס נובל – שינוי גנטי אצל האשכנזים.
שיבת ציון וקיבוץ גלויות – לאומיות ואנטישמיות (ושב ה׳ את שבותך)
תחיית השפה העברית –
שואה – אנטישמיות (רק אותך ידעתי מכל האומות)
אריכות החיים בערים החרדיות – גמילות חסדים (גמילות חסדים)
לא תמיד ההסברים סותרים וחלקם ממש משתלבים ובכל אופן לשיטתו של שצ"ל ההסברים המדעיים לא מפריכים את הכוח ההסברי של ההשגחה ולכן לשיטתו זו ראיה לקיום ההשגחה שאיננה גרועה מכל ראיה אחרת.

לחז"ב
אף הנ"ל בא על החתום.

כל זה ברור , ועל כך עניתי שזה יכול להיות תוצאה של אופי ותרבות של עם ישראל (או של מאמינים בכלל) ולא מוכיח מעורבות של הקב"ה. לכן ה"ניסויים" הללו לא מוכיחים מאומה. הצעתי גם ניסויים שישפרו את המצב, גם אם לא יהוו הכרעה ברורה.

בס"ד כ"ג חשון ע"ח

לי"ד – שלום רב,

הר"ן אומר שיש דברים שאדם יכול להשיג מכוח ההכנה שנטע בו ה', אך יש דברים שהאדם מצליח לפעול מעבר לכוחותיו, וכאן ברור שרק העזר האלקי איפשר לו להצליח.

העזרהאלקי אינו אלטרנטיבה לעשייה והשתדלות אנושית. באותה דוגמה שמביא הר"ן, כיבוש הארץ, נלחמו בני ישראל בדרכים טבעייות, הציבו מארבים ונקטו בתחבולות, כפי שה' מדריך ה' את יהושע בכיבוש העי.

האדם פועל בחריצות ובחכמה ככל יכלתו, וה' משלים ו'סוגר את הפינות' במה שמעבר לשליטתו של האדם.

בברכה, ש.צ. לוינגר

לגבי ההשגחה במשנת הרמב"ם,
ראו בתגובות 'יכולת הבחירה מחייבת השגחה (מו"נ, ג,יז)', 'מדרכי ההשגחה' (טור 39, ז' בכסלו תשע"ז); 'מדברי ר' אברהם נן הרמב"ם על מידת הבטחון' (שם, ט"ז בכסלו תשע"ז),

מקורות נוספים בדברי הרמב"ם –
בתגובות מיום כ'-כ"ב בסיון תשע"ז, בטור 36. ובתגובה 'ולסוגיית ההשגחה במשנת הרמב"ם (לגיל', בדיון על 'תשובה לתפיסת ההשגכה שלך'. (י"ב בחשון תשע"ח)

לגבי השגחה בדרך הטבע –
בטור 59, בתגובות מיום י"ד-ט"ז בטבת תשע"ז

בברכה, ש"צ. לוינגר.

*בן הרמב"ם
**תפיסת ההשגחה

בשורה האחרונה:
בטור 44, בתגובות…

בס"ד ב' באלול תשפ"ב

לחיים זליג ברגר – שלום רב,

אינני יודע אם יש לך קירבת משפחה, אך אולי תמצא עניין בסיפור התמודדותו המרתק של יצחק זליג ברגר ז"ל (מהכפר בושטינה),עם אימי השואה, כפי שמספר בנו שלמה בעדותו 'דרך ארוכה ולא נתפסת של תלאות ייסורים ואומץ', באתר 'הקשר הרב דורי'.

בברכה, מנשה ברקאי בוך-טרגר