התרת נדרים בפתח

בפשטות התרת הנדרים היא רק בירור שאכן יש פתח, אבל לא נחוצה לעצם ההתרה. אבל בפועל נוקטים שדין התורה הוא שהנדר אינו מותר בלי אקט של התרה, כלומר פעולת החכם יש לה מעמד מכונן. אתה שואל מדוע זה כך.
השאלה היא טובה, וכבר עמד עליה מהרי"ט סי' יט והביא בשם אביו (המבי"ט) שהצורך בהתרה הוא רק מדרבנן. ע"ש בכל הדיון. אבל דומני שאפשר ליישב באופן מרווח יותר. לדעתי הפתח שעליו מדובר בהלכות התרת נדרים הוא פתח, כלומר לא שיקול מוחלט. אם ברור לגמרי שהנדר הזה לא היה בכלל בכוונתו מעיקרא, אז אולי הוא בטל מאליו גם בלי התרה. פתח והתרה דרושים כשהפתח אינו חד משמעי. ויש דעות שצריך גם חרטה ולא רק פתח. ועוד ראיה שיש דעה שמיגז גייז, כלומר הנדר חל ונעקר ולא שהתברר שלא היה מעולם (וכך גם לומד ר"ש שקופ את הגמרא שקובעת שהנדר הוא דבר שיש לו מתירין בנדרים נ, מכאן רואים שהנדר לא מתבטל למפרע אלא מיגז גייז, מכאן ולהבא למפרע).
לגבי קידושין, במקום שבו יש שיקול ברור שאדעתא דהכי לא התקדשה הקידושין אכן בטלים (אם כי הפוסקים נוהגים להתכחש לדין הזה, בגלל חזקת טב למיתב). אבל גם כאן לא די בפתח (ובטח לא בחרטה), אלא צריך שיקול מוחלט וברור.