חריידיות – בין דת לפולחן

אגב, דבריי שעניתי לך נסובים לא פחות לגבי שאלתך. כפי שכתבתי לך, לא מחקתי אותה כי הערכתי שלמרות המגמתיות שמונחת ביסודה, היא לא בהכרח רק שאלת "פולחן", כלומר סתם אמירה ריקה של אובססיה ורדיפת חרדים שכה רווחת אצלך, אלא אולי יש כאן גם שאלה אמיתית (אף שכמובן היא לא נוגעת רק לחרייייייידים)..

ביקרתי בראש השנה בבית כנסת שהכיל מעל לעשרת אלפים מתפללים, ללא שום מחיצות או מסכות.
מעבר לכל הטענות השונות מה חשוב ממה ומה גובר על מה, נדמה לי שיש כאן אספקט חשוב:

קיום החוק בחברה החרדית מעולם לא היווה ערך חשוב במיוחד, אבל המקרה הפעם הוא תקדים.
לא מדובר בהפרה של פרטים, אלא בהפרה של החברה החרדית ככלל.

לראשונה התאספו אלפי חרדים (בעיקר חסידים) ביודעין וצפצפו ביחד על החוק. הם ישבו יחד במצב בו ברור להם שהחוק אומר משהו אחד, והם כקהילה שמים פס.
במוצאי החג הם עזבו את בתי הכנסת וחזרו הביתה תוך שהם משקרים לשוטרים בדרכים שהם בדרך להפגנה. זו התארגנות רשמית ומסודרת נגד כללי המדינה.
בלי להיכנס האם הדבר נכון או לא נכון, האם החוקים צודקים או מפלים, לדעתי זו בעיה חריפה, ושני הצדדים היו צריכים להימנע ממנה.
גם אם לחרדים לא אכפת מהמדינה, למדינה היה צריך להיות אכפת מהאזרחים, ולא להגיע למצב בו היא מחוקקת חוק והציבור צוחק עליה בפנים.
התוצאה התודעתית שנחקקה בלבבות האזרחים מהווה בעיה חמורה שהמדינה צריכה לתת עליה את דעתה.

לזה אני לגמרי מסכים. אני רק לא חושב שזה "לראשונה". הם מצפצפים על חוק חינוך חובה ועל חוק גיוס חובה. גם שם יש הערמות שונות וגם שם זה נעשה באופן ממוסד. כידוע, המדינה לא מתחילה עם החרדים, ובעצם כמעט לא עם שום ציבור שהוא מספיק נחרץ.

אם לא היו היתרי הפגנות זה לא היה קורה. לא רק בגלל שההערמה לא הייתה עובדת (היו מוצאים משהו אחר או סתם מצפצפים). אלא בגלל חוסר האמון שההיתרים הסלקטיביים הללו יוצרים.

"רגש דתי שלא נצמד לכללים המחייבים" – הרב מתכוון, בין היתר, לרגש דתי מתוך "הרגל" הבא לידי ביטוי, לדוגמא, בתפילה במניין בראש השנה בתנאי "מדגרות" קורונה.
מדובר לכאורה בתופעה פסיכולוגית מוכרת, "כפייתיות", היכן הרגש הדתי מוצא את מקומו בתוך התסביך ?
להבנתי, המצוות תוחמות את ה"הרגלים", בהשתנות התנאים ישתנה אופן קיום המצוות, וכל שבהשתנות התנאים לא משתנה אופן קיום המצוות, זו ראיה לכך שבפולחן עסקינן ולא בדתיות ?
אני חושב שברגע שתינתן הגדרה מדוייקת, יקל על הסובלים לבחון את מעשיהם באופן ענייני.

למרות קרבתי לדבריך אני חולק על הניסוח הקיצוני שנתת להם. ההלכה אינה סט של כללים קשיחים ויש מקום לשיקול דעת אישי. לא כל דבר כזה הוא כפייתיות. כפי שכתבתי למעלה, לו באמת כך היה הדבר, לא היה טעם שאענה לשאלותיך (שהרי הן אינן שאלות אלא תוצר של כפייתיות אנטי חרדית).