חרקים במזון ואופנה הלכתית‎

שלום ס'. אני לא חושב שבהכרח הראיה קובעת חשיבות. לבריה יש חשיבות מעצם היותה בריה שלימה. אולי אם עקרונית לא ניתן לראות סביר יותר לדבר על היעדר חשיבות. אבל דומני שהחילוק בין ניתן ולא ניתן לראות אינו במישור החשיבות אלא במישור הקיום. מה שלא ניתן לראות לא קיים במישור ההלכתי. ההלכה לא עוסקת בו. ולכן שאלת החשיבות כלל לא עולה. אמנם יש לדון האם מה שנית לראות באמצעות מכשירים נחשב ניתן לראות או לא. לדעתי אם מדובר במכשירים נגישים (כמו משקפיים) זה כמו ראייה רגילה. לגבי האופנה ההלכתית, א. זה שרבים העידו לא אומר שכך תמיד היה. השאלה את מי שאלת. האם זה מדגם מייצג? ב. זה שפעם לא עשו משהו לא הופך אותו לאופנה הלכתית. ייתכן שפעם טעו (ונכון, נמצאתי מוציא לעז על הדורות הראשונים). זה כמו הטענה על התכלת שאבותינו לא הלכו איתה ולכן יש פוסקים שכותבים שאין מסורת או שזו המצאה וכו'. זו שטות כמובן. ג. כבר מזה זמן אני חושב שהלכות לשון הרע של הח"ח הן אופנה הלכתית. במקור אלו לא איסורים ממש ופרטי ההלכה שהוא מוכיח ממקורות אגדיים אינם באמת הלכה. אבל האופנה ההלכתית רואה זאת כיום כהלכה. כמובן יש איסור לשון הרע והוא מנוי ומוזכר. כוונתי רק לחלק גדול מהפרטים שמופיעים בח"ח ושמיה"ל. לסיכום, השאלה החשובה היא מה נכון ומה לא, ולא מה עשו פעם ומה לא.