טלטול מים בשבת

ערוך השולחן אורח חיים סימן שכו סעיף ח

הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה יפה כשעולה מהנהר מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלן ארבע אמות בכרמלית לפי שהעולה מן הרחיצה יש ריבוי מים על גופו אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל בגדיו לא הקפידו שמעטים הם ואף אם הם מרובים מה יוכל לעשות אנוס הוא ועוד דזהו כפסיק רישא דלא ניחא ליה משא"כ הרוחץ בנהר לרצונו ולתענוגו כל מלאכה קלה שנעשתה בזה ה"ז כברצונו

אלו בדיוק שתי הסברות שהבאתי. ועדיין מסברא אין חילוק. אם הוא יהיה ברה"ר שהאיסור הוא מה"ת, האם גם שם נתיר כי אין ברירה? שיעמוד במקום, אין עצה ואין תבונה נגד ה'. והוצאת המים מהנהר או היום גם היא לא ניחא ליה. הסברות הללו קלושות ביותר.

ביחס לסברא שמועטים הם, מבואר במשנ"ב (י"א בשם הפמ"ג) שאין בהם שיעור הוצאה.

ביחס לסברא ש'אנוס הוא', בפשטות היא קומה נוספת על היתר נוסף. דהיינו, אחר שקבענו שאין בזה איסור דאורייתא (שלא כדרך הוצאה- פמ"ג), אנו אומרים שגם איסור דרבנן ליכא, כי 'אין ברירה', ומקורו מט"ז שם.

מקור האיסור הוא בשבת קמא. ויש דיון נרחב האם יש כאן דבר שאין מתכוין, האם כאן ניחא ליה או לא, ועוד.

בכל אופן, הופתעתי מהמענה, כי שאלת הניגוב אחר רחיצה היא סוגיה ערוכה בשבת שם, וההשוואה בינה לדין ההולך בחוץ בעת גשם מובאת בשו"ע בפירוש ("הרוחץ בנהר, צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר, מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית, לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופו; אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו לא הקפידו בו"), ומקורו מטור ורא"ש. כך שלגבי שאלת השואל, הרי שזיל קרי ביה רב הוא.

לא הבנתי מדוע אין שיעור? כשיורד גשם בהחלט יש בזה שיעור. זה לא פחות מהמים שנותרים על גופו כשעולה מן הים. וכן העיר הט"ז בסק"ב שם (והגר"א הביא לו ראיה מהתוס'). ומכאן גם התייתר כל הדיון באחרונים שמטו בה מדין חצי שיעור.
מקור ההשוואה לגשם הוא אכן הרא"ש שם, וממנו לשו"ע. אבל ההסבר הכמותי לא מופיע ברא"ש וגם לא משמע בלשון הרא"ש, אלא בב"י. ואכתי הסברא קשה לי.
ובדין אינו מתכוין ופסי"ר לא ראיתי דיון שם. אמנם רי"א בבאר יצחק או"ח סי' טו ענף ה הקשה מכאן על התרומה"ד שהתיר פסי"ר באיסור דרבנן וע"ש מש"כ ליישב.