טלטול מת בשבת
הראשונים דנים האם מותר לטלטלו ע"י כיכר או תינוק, אם דווקא כשכבר הסריח הוא אפילו טרם.
שאלתי היא, לשיטת הרמב"ם (איך שהרכיב אותו הב"י) שאפילו שכבר הסריח הוא מצריך כיכר או תינוק,
מדוע לא נדון אותו כגרף של רעי?
הרמב"ם כתב מפורש בפרק כ"ו הלכה אחרונה שם, שאסור לטלטל אותו, ואם יש מקום אחר ללכת, הם צריכים לצאת מהחדר, ואמאי, הרי בגרף של רעי אמרינן איפכא.
תודה רבה הרב.
אני חושב שגרף של רעי הוא דבר שענייננו שלא יהיה בבית ולא משנה לנו היכן כן יהיה. אבל מת מוצא מהבית גם לכבודו של המת ולא רק לצורך מקומו. בקיצור, מת אינו רעי. (זכור ששם מדובר בדוד המלך, שגופתו ודאי לא הייתה בגדר רעי.) מעבר לזה, הרעי מונח בתוך הגרף (וזה טלטול מהצד) והמת מטולטל בעצמו.
תודה רבה הרב.
לטענה השניה זה לא מדויק, כי הרי מוכח כמדומני במסכת ביצה, שנמצא עכבר מת במרתפו של רב אשי, והורה להם להוציאו מהזנב שלו.
באשר לטענה הראשונה, לרמב"ם לא ס"ל הכי, אלא המת יוצא מהבית ליקרא דחיי ולא ליקרא לשכבי, כן מוכח מדברי הב"י שהעמיד את מחלוקת הרמב"ם ושאר ראשונים לשם מה המת מוצא החוצה.
גם אם הוא מוצא ליקרא דחיי, עדיין אין היחס למת כיחס לרעי. הרי יש חובה שלנו כלפיו (כבוד המת). לכן לדעתי לכולי עלמא ההוצאה נעשית גם עבורו, או לפחות אופן ההוצאה צריך להיות מכבד בגלל המת.
ולגבי העכבר ייתכן שהוצאה מהזנב נחשבת כשינוי (ולגבי טלטול מן הצד דנו האחרונים אי הוי מדין שינוי).
תודה רבה הרב.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer