טעם קולקטיבי
שלום וברכה,
אני מנסה להבין את משמעות קיום המצוות מחוץ למסגרת חברתית־יהודית.
ברור לי שהחובה לקיים מצוות היא אובייקטיבית ונובעת מהאמת הנורמטיבית של הצו האלוהי,
אך נדמה לי שטעם המצווה – כלומר, התכלית או המשמעות של הקיום- מתקיים בשלמותו רק בתוך חברה יהודית שבה נוצר ההקשר הציבורי של ההלכה.
האם לדעת הרב יש למצווה ערך “מלא” גם כשהיא מתקיימת בבדידות,
או שיש לומר שהחובה אמנם קיימת תמיד, אבל טעם המצווה (ותכליתה) מתממש רק במרחב חברתי שבו נבנית המערכת ההלכתית כולה?
תודה רבה מראש על ההבהרה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
