טעמים קבליים ועניין עבודה זרה.

1. זה תלוי מה אתה חושב על הקבלה. אם היא באה ממרום אז יש מקום לומר כך, אבל אם לא – אז זה פחות סביר. אם כי גם לאינטואיציות רוחניות של אנשים יש מעמד. כידוע, המג"א בהל' תפילין כותב שהקבלה לא יכולה לשנות את ההלכה, ובמחלוקת בין המקובלים לפוסקים יש ללכת אחרי הפוסקים. אבל המקובלים כמובן לא מקבלים זאת. 2. אני לא יודע (גם תהיתי על העניין). יש מקום לתלות זאת במחלוקת בין הרמב"ם וסיעתו לראשונים אחרים האם יש בע"ז ממש אלא שאסור להיזקק לה, או שמא זהו איסור על טיפשות. יש תשובה ארוכה בשו"ת וישב הים של הרב יעקב הלל שסוקר את הדעות בזה. לפי הרמב"ם חומרת האיסור היא הטעות והטיפשות, שאינה באנשים פשוטים. ולשאר הראשונים חומרת האיסור הוא היזקקות לכוחות אחרים (נזקים מטפיסיים). אפשרות נוספת היא מה שביארתי במאמרי על דעת המאירי ששינה את ההלכה ביחס לגויים המוסריים (הגדורים בנימוסי האומות). הסברתי שם שהמאירי סבר שהם עובדי עבודה זרה אבל הם נאורים. ולטענתו כל האפליה ההלכתית בין יהודים לגויים (אני לא מדבר על איסורי חתנות וחפצי הפולחן אלא על סנקציות שבין אדם לחברו) התבססו על חוסר המוסריות של עוע"ז הקדומים. ובימיו שהם ברמה מוסרית ואנושית נאותה כל זה בטל. מכאן אפשר אולי ללמוד שחומרת הע"ז אינה בעצם האיסור אלא בעסקת החבילה שמתלווה אליו (חוסר המוסריות והבהמיות). וזה לא תמיד ולא בהכרח קורה.  אבל כל זה הוא טעמא דקרא.