יז בתמוז

יז בתמוז עבר גלגולים שונים לאורך ההיסטוריה. האו תוקן ובוטל וחזר. בשו"ע סי' תקנ ס"א כתב שהכל חייבים להתענות בארבעת הצומות. ועל כך העיר המג"א (והביאו גם המ"ב) שמדינא דגמרא אין חובה אלא בט' באב אבל כבר קיבלו ישראל לצום ואין לפרוץ גדר.
מהניסוח הזה משתמע שזה מנהג (שעליו בד"כ נאמר פורץ גדר ישכנו נחש). יש חובה הלכתית לשמור מנהגים, שנלמדת מ"אל תיטוש תורת אמך", ויש אומרים גם מצד נדר.
השאלה אינה מה אנשים מרגישים אלא מה הם באמת. מי שפורץ מנהג כזה או אחר, ואפילו מי שעובר על דין יכול להיקרא "דתי" (אם כי זה מושג סוציולוגי ולא הלכתי. אין לו משמעות חדה). ואולי הדבר תלוי למה הוא פורץ: אם זה מחמת יצרו (אבל הוא מבין שאינו נוהג כראוי) או בגלל שלדעתו זה מותר – ניתן לכנותו דתי. אבל אם זה סתם כי אינו מחויב אז לא. גם אם הוא חושב (בטעות) שמנהג לא מחייב, זוהי טעות שמכניסה אותו לגדר דתי הנ"ל.
התרת מנהג היא רק היכא שהשתנה המצב או שיש סיבה מיוחדת להתירו. כיום איני רואה סיבה כזאת. נכון שבמנהגים יש פרדוקס מובנה (שמעתי מהרב אליהו בלומנצווייג מירוחם): זהו ציווי שמורה לנו לשמור ולא לסטות מהחידוש. הרי כל מנהג מתחיל בחריגה מהקיים, ושמירת המנהג פירושו קיבוע החריגה. לכן אם יתחיל מנהג אחר, גם אם הראשונים שיעשו זאת יהיו פושעים, ייתכן שזה ייצור מנהג מחייב חדש.
רק הערה טכנית. אמנם במקרה דנן זה דווקא לא המצב, שהרי ישראל צמו כל הזמן מסיבה שזה היה חיוב. ומעת שהפסיק החיוב המשיכו לצום מכוח מנהג. אם כן – במקרה זה המנהג דווקא לא שינה  מהמצב הקיים.