ייחודיות
כבוד הרב,
צפיתי בכמה מן השיעורים של הרב על אמונה. קושיה בקשר לשיעור ג שם הרב אמר שמבחינה דתית גרוע לאכול בשר חזיר מאשר לרצוח מאחר ואיסור הרצח שייך לקטגוריית המוסר, שאינה יהודית אלא כלל אנושית, ואילו ההימנעות מאכילת בשר חזיר היא פרטיקולרית ליהדות ומייחדת אותה ועל כן הרוצח הוא אדם שפל וגם יהודי פגום אך עדיין יהודי ואילו אוכל החזיר הוא "אינו יהודי" מאחר ועבר על הלכה אשר מבטלת את ייחודה של היהדות. מלבד התנגדות עקרונית לדברים אלו, לא ברור לי הטיעון, מה שייך עניין הייחודיות? איזה חשיבות יש לייחודיות בתור ייחודיות, ומה ערכה הדתי כשלעצמה? הבדלה מן הגויים לשם הבדלה מן הגויים? ואם אכן מדובר כאן בייחודיות לשם ייחודיות האין זה אלא טיעון פולקלוריסטי טהור? עניין שהרב התנגד לו (בצדק לטעמי) בשיעורים א וב. אשמח לתוספת הסבר.
כבר איני זוכר מה בדיוק אמרתי שם. אומר לך מה אני חושב, ואני מניח שזה גם מה שנאמר שם.
אין לי ספק שבשום מקום לא אמרתי ואפילו לא רמזתי על כך שאכילת חזיר גרועה מרצח. זו סתם טעות לוגית והלכתית.
אקדים שעמדתי היא שיש שתי קטגוריות בלתי תלויות: הלכה ומוסר. המוסר הוא אוניברסלי (אין דבר כזה 'מוסר יהודי'), ולכן מה שמגדיר יהדות הוא ההלכה, ורק היא. אבל ההלכה עצמה כוללת גם רצח וגם חזיר. ההבדל הוא שברצח יש גם ממד מוסרי ובחזיר לא.
מתוך כל תעשה חשבון: באיסור רצח יש איסור הלכתי חמור ואיסור מוסרי חמור. אז איך איסור אכילת חזיר שהוא איסור הלכתי קל יותר יהיה בשורה התחתונה יותר חמור מרצח?
הייחודיות בתמונה שלי אינה מדד לחומרה אלא פרמטר נכון להגדיר משהו. אם אתה רוצה להגדיר יהודי (כמו בהליך של גיור), בחר פרמטרים שמייחדים יהודים. לכן בהגדרת יהודי נכון יותר להסתמך על איסור חזיר מאשר על איסור רצח. מי שנמנע מלרצוח יכול גם לעשות זאת בגלל ערכים אחרים, ולא בגלל ההלכה, ולכן זה מדד גרוע לבחון האם הוא נאמן להלכה. זה לא קשור בשום צורה לשאלת החומרה, שאת עמדתי לגביה תיארתי למעלה.
אכן הרב אמר בברור שרצח גרוע מאכילת חזיר (מחילה אם זה לא היה ברור מדברי) אך הבדיל בין הפרמטר המוסרי-כללי להלכתי-ספציפי וכך יצר הרב חיץ בין המייחד למוסרי. איני מסכים (הולך בדרכם של הירש וכו..) אבל העניין מובן לחלוטין. שאלתי היא אחרת, מה הערך הדתי-אמוני (השיעורים היו על אמונה) במתן חישבות מועדפת למייחד ומבדיל? מה זה חשוב? האין הגדרות אילו נחלתם של חוקרים הרואים ביהדות/בדתות תופעה סוציולוגית/אנתרופולוגית/לאומיות רליטיויסטית? הרי מוטלות עלינו חובות, מוסריות כפולחניות, ואנו מצווים בהן ללא קשר לייחוד שבהן, וכגודל עונותינו כך ה"פער", כביכול, בינינו לבינו ית' (בחינת "עונתיכם היו מבדלים וגו"). ע"כ, לפי ראייתי, אין שום ערך דתי בייחודיות המצוות/הלכות כשלעצמן, ייחודם, או חוסר ייחודם, הוא פועל יוצא של עשייתם ואין זה מעניינו של האדם הדתי. האין הכנסת הגדרה שכזו לתוך הרובד הדתי-אמוני "נכנעת" לאותה מסורתיות שהרב עצמו יוצא כנגדה?
ל"א, יכול להיות ערך דתי לייחודיות היהדות?
אם אתה שואל מה רציתי לומר בשיעור, צר לי אבל כבר איני זוכר. זה היה לפני שנים. בכל אופן הסברתי את עמדתי בעניין ואיני מבין מה השאלה כאן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer