ייעוץ
שלום כבוד הרב
מה שלומך?
רציתי לעדכן אותך במצבי הנוכחי, ואולי תוכל לעזור במעט.
לשמחתי השירות שלי בצבא עומד להיגמר. אכן הייתה לי חוויה מאוד מאתגרת אבל אני שמח שהיא לקראת סיום. היו לי שלבים מאוד מתסכלים, במיוחד בתור מכ, שאני לא בטוח אם בכלל היו קשורים לענייני "רוח" או פשוט תסכול מהתפקיד. אמנם אני מרגיש שתרמתי, אבל אני מאמין שתחושת התסכול שלי העידה שהצבא הוא חא המקום בשבילי.
לפני שהגעתי לצבא בניתי על העובדה שעל אף שאני מרגיש מסופק באמונתי, מרגיש תסכול כללי, במהלך 3 השנים הקרובות לבטח אצליח להתקדם, "לברר" את הדברים ולצאת לעולם עם השקפה ברורה, שמח וטוב לבב.
אך לא כך קרה- אני אשתחרר מהצבא, ואיני מרגיש שהצלחתי לעמוד במשימה. אמנם, איני יכול להגיד שלא התקדמתי כלל. יש לי עקרונות בהם אני בטוח- בחירתי החופשית, עצם מודעותי, מסתורין כלשהו שקיים מעבר לחומר- ולקח לי זמן להגיע לבטחון מספק גם בתחומים הללו. אני גם שמח בהיותי ביקורתי, בעובדה שאני מרגיש שאני חותר לאמת ולא עושה דברים "סתם כך".
אך מעבר למה שציינתי, איני מרגיש יותר מדי וודאות. קשה לי עם תפילה, קשה לי עם הקפדה במצוות, קשה לי גם עם ההשקפה-ולא מתוך עצלות (לפחות כך אני רוצה להאמין). לא שאין כלום, לא שאיני מרגיש שהתורה מעדנת אותי, מטהרת, יוצרת אישיות שאינה נשלטת ע"י תאוות (על אף שיסלח לי הרב, אבל גם באמונות כמו בודהיזם מצאתי שגם שם הגישה היא כזו של תיקון האישיות, ניתוק מהישגים חומריים ודברים שנראים אמיתיים גם לעניות דעתי), שיש בעם שלנו דברים יחודיים, אבל עדיין איני מרגיש שזה מספיק. לא מספיק בשביל להרגיש שלם לגמרי עם קיום כל ההלכות, לראות בצורת החיים שלנו את צורת החיים האולטימטיבית. וזה לא פשוט לחיות בצורה כזו, שמרגישים שאולי "זה לא זה". ולא בתור ספק כרוני, שעל כל דבר אפשר להגיד "ואולי לא?", משם אני מרגיש שהתקדמתי טיפה. אלא באמת מתוך תחושת חוסר חיבור אמיתי. והייתי רוצה שצורת החיים שבה אני דוגל תהיה כזו ש"אני חתום עליה", ובכך מרגיש ביטחון ושמחה בקיומה.
ואין הדבר אומר שיש דרך חיים אחרת שדווקא היא טובה יותר, ושאזרוק הכל ואעבור אליה. אני פשוט מביע את הקושי שלי בצורת החיים הנוכחית. כי מה שאבחר, ארצה לעשות זאת בלב שלם, מתוך הבנה שזה הדבר האמיתי והנכון לעשות. ולא מתוך תחושה מאולצת, ש"אין מה לעשות, זה חלק מהיהדות ולכן גם את זה תעשה", אלא מתוך רצון אישי ואמונה שאכן פעולותיי תורמות.
ובשלב זה אני קצת מפחד ומתוסכל. הנה אני משתחרר בקרוב, בן 22, מתחיל ללמוד באוניברסיטה, כבר בגיל שבו אפשר להתחיל לחפש אישה, ועדיין המצב מקרטע. אם לא עכשיו אימתי? כמה זמן אאלץ להיות במצב ביניים כזה? האם לעולם אאלץ לעשות דברים ולחיות חיים שלא מתוך הזדהות?
אני גם מרבה לקרוא, לאו דווקא ספרי קודש, כי הרגשתי שלפעמים קריאה כזו מתסכלת אותי עוד יותר. מנסה להרחיב את אופקיי בנושאים שונים. אמנם הספרים מחכימים, אך איני יודע עד כמה הם תורמים בבעיות שציינתי.
אני גם מנסה להשליט גישה יותר אופטימית בחיים שלי, אבל לעתים המצבים האובייקטיביים מקשים עליי, ובנוסף גם שיטה זו לא כ"כ עונה בסוף על בעיותיי (לפחות במה שאני מאמין שתלויות בעיותיי).
אשמח אם תוכל לייעץ לי איך ניתן להתקדם מכאן הלאה. איני בשלב של ספקנות כרונית, שאיני יכול לדעת כלום, אבל מעבר לעקרונות בסיסיים איני מרגיש שאני חש מספיק הזדהות שאוכל על ידה לחיות חיי תורה ומצוות. איך אפשר להתקדם מכאן הלאה? להרגיש חיבור אמיתי?
תודה רבה
שבת שלום
א' שלום.
ראשית, אני מאחל לך הצלחה באזרחות בכל אשר תעשה.
שנית, אני לא מחפש ביהדות פתרונות לבעיות חיים. גם אם הבודהיזם לא היה עושה דברים כאלה יש פסיכולוגיה ופסיכולוגים שמסייעים לפתור בעיות. את ההלכה מקיימים לא מפני שהיא מועילה לחיים טובים יותר אלא מפני שיש חובה לעשות זאת, כחלק מעבודת ה'. הוא ברא אותנו והוא ציווה אותנו לעשות זאת. אני משער שיש לזה תרומה כלשהי אחרת הוא לא סתם היה מטיל זאת עלינו, אבל המחויבות שלי לא מותנית בהבנה של התועלות העולות מקיום מצוות, וגם לא ב"תחושת חיבור אמיתי", כפי שכתבת.
לכן אפשר לעשות את הדברים מתוך הזדהות, אלא שההזדהות יסודה באמונה ולא בהבנה ישירה של התועלת. להיפך, עשייה מתוך הבנת התועלת יש בה משהו שאינו לשמה. בבחינת הנותן צדקה על מה מנת שיחיה בני או על מנת שאזכה לחיי עוה"ב.
ושלישית, מערכת המצוות היא מסועפת מאד, וברור שעברה פיתוח עם הדורות והשנים. אני בטוח שחלק ניכר ממנה לא היה בכוונה המקורית של נותן התורה, אבל הוא נתן תורה על דעתנו וכפי שמה שנבין שהיא אומרת. יש בתוכה גם חלקים לא רלוונטיים שהיה מן הראוי לשנות אותם אלא שאנחנו תקועים בלי סנהדרין ועם פחדים מרפורמה והשכלה וכו'. כעת סיימתי לכתוב ספר שמדבר על כך ועל מה שאפשר לעשות. ועדיין אני חושב שלמרות הביקורת ולמרות שאפשר ללמוד ולהחליט לבד למה אני מחויב ולמה לא – זו לא סיבה לוותר על המחויבות כשלעצמה.
אני חושב שאחרי שמגיעים להזדהות מהסוג שתיארתי (הזדהות אינטלקטואלית ולא נפשית), מגיעים לרוגע כלשהו גם במובן הנפשי (ביחד עם הצורך ללמוד ולהחליט על דרכנו).
מקווה שזה עזר במשהו.
כל טוב ושוב בהצלחה,
היכן ניתן לקנות את הספר שהרב הזכיר?
עדיין אי אפשר. כעת אני מחפש דרך להוציאו, ויהיו עדכונים כאן באתר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer