כללי פסיקה

שם בדוי שאל לפני 4 שנים

לילה טוב הרב:
מצינו כמה דרכי פסיקה שלכאורה נועדו "לחסוך" הכרעה לוגית במחלוקת, כדוגמת הכלל שהלכה כרבא מלבד יע"ל קג"ם, והלכה כרב באיסורי ושמואל בממונא.
א. מדוע הגמרא לא נכנסת לעובי הקורה, ומכריעה כדעה שנראית יותר הגיונית? האם הגמרא כן חקרה, והכללים הללו הם רק סימן לזכור מתי הלכה כמי, או שמא האמוראים לא מסוגלים להכריע בין הנחלקים, ולכן קובעים שהלכה כאחד מהם תמיד (כיוון שהוא היה מומחה לתחום, יותר חכם, [יותר מכובד?]…)?
ב. אם אכן מדובר בפיתרון למצבים בהם הגמרא לא מצליחה להכריע, כיצד הגמרא מחליטה כמי ללכת?
כמובן שיש כללים רבים והרב לא יכול להתייחסס לכולם, אך אשמח שיתייחס לכללים אותם הבאתי בפתיחה לשאלה.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שנים

יש כללים כאלה ויש כאלה. כשיש יוצאי דופן כנראה זה כלל מסכם, וכשאין זה כנראה כלל מנחה (אפריורי). כמדומני שעסקתי בזה בקצרה בספר השלישי בטרילוגיה (ושם הבאתי מהקו"ש שדן בזה, והוכיח מעירובין שכללי הכרעה בין תנאים הם לא סיכומיים).
יש לדעת שגם כשיש כללים (בעיקר אם הם מנחים, אבל גם מסכמים) בתלמוד, הראשונים סוטים מהם מדי פעם (הרמב"ם פסק לא פעם כאביי, ואמוראים פסקו כב"ש ועוד). פירוש הדבר לדעתי הוא שהכללים הללו הם המלצה למי שאין עמדה משלו. אבל מי שיש לו עמדה יכול ללכת נגדם.

השאר תגובה

Back to top button