כמה מחשבות על מסכת סוכה – דף יומי, מהדפים האחרונים
שאלות מהדפים האחרונים
סוכה גזולה, לולב גזול, ערבה גזולה, שדות של נכרים שנחשבים לגזלנים. מה הקטע עם כל הגזילות האלה? למה נושא הגזל תפס נפח פתאום דווקא סביב חג הסוכות? האם יש כאן הבט היסטורי של ריבוי גזלנים, או הבט תיאורטי נקי, ומעבדתי שמבקש להבהיר נקודה בהלכות החג? אבל מהי נקודה זו?
הפרק נפתח בהכרזה החגיגית של פסילת מצווה הבאה בעבירה. אבל אחר כך יש נסיגה רבתי מהעיקרון היפה הזה. למה חכמים מקילים בעניין 'בריונות סוכתית?' איך ייתכן גרוש אדם מסוכתו והשתלטות עליה אינה מצווה הבאה בעבירה, ופסולה מעיקרה? ובאותו עניין, קשה להשלים עם המעקף הטכני שמאפשר לקנות הדסים משדה גוי שנחשב גזול.
הערה על מעשה הסבתא הצווחנית –כשהסבתא הנ"ל באה לשטוח טענתה היא לא נאחזת בעניותה ומסכנותה, ומתוכם מבקשת להשיב לה את גזילתה, היא נוקטת בדרך הפוכה, רומזת לייחוסה כבתו של אברהם אבינו שהיה מכובד ועשיר ומתוך זה היא תובעת יחס מכבד. האם זה מלמד משהו על ר' נחמן? באינטואציה שלה היא הבינה שלא מסכנות תעבוד אצלו, אלא דווקא ייחוס ועושר הם הדרכים להשיג את הקשבתו? בסופו של דבר, הוא מעליב אותה גם כך. לא עונה לה ישירות ומכנה אותה צווחנית. ובכן, האם זה סיפור לסתור או לבנות? האם הגמרא המביאה אותו כדי לתקף את ההלכה, או להפך, סוללת ערוץ ביקורת סמוי נגד כל הקו הזה?
האם ניתן למצוא כאן קשר מהותי למחלוקת ר' אליעזר וחכמים לגבי אופיה של הסוכה ושאלת הבעלות עליה? ר' אליעזר מדגיש את ההיבט האישי והקנייני 'תעשה לך', הם רוצים סוכה ש'כל ישראל יושבים בה'. משהו מופשט, רוחני שאין לעסוק בו בשאלות של קניינים אבל בסוף מכשירים גזלנים.
דרכו של התלמוד למקם דיון עקרוני בסוגיא שנוח לו לדון בה. זו צריכה להיות מצווה שיש בה חפץ שאמור להיות שלך, ואין הרבה כאלה.
דין מצווה הבאה בעבירה לא עוסק בשאלה האם זה בסדר. גזל תמיד אינו בסדר. השאלה האם הגזילה פוסלת את המצווה, וכאן זה קיים רק אם הגזל הוא ישיר במעשה המצווה ולא כשהוא מהווה תשתית קודמת. אחרת אדם שנכשל בגזל (אפילו בלי כוונה) לא יכול לבנות על שום מצווה בהמשך חייו. זה לא סביר.
לגבי ר"נ אולי באמת יש כאן ביקורת על יחס לאנשים לפי מעמדם.
לא רואה קשר למחלוקת התנאים. לא חושב שיש ויכוח לגבי מצווה הבאה בעבירה, ובטח לא מחלוקת שנוגעת דווקא למצוות סוכה. אין בסוכה שום דבר מיוחד, והיא כמו כל מצווה אחרת לגבי מצווה הבאה בעבירה.
ענית לגבי הקרקע. לא לגבי הבריון שמסלק אדם מסוכתו.
ולגבי מחלוקת התנאים, ר אליעזר מדגיש את ההיבט הקנייני וחכמים לא. דווקא מסתדר לא רע.
המחלוקת הזו לגבי תפיסת סוכה מעניינת מכמה היבטים.
בנוסף, לגבי ריבוי העיסוק בגזלות והחשד שלי שיש שם משהו הסטורי הפנה אותי מישהו בקבוצת "יומי" למאמר של ההסטוריון גפני על כך שהלאמת קרקעות בעטיו של אי עמידה בתשלום מס קרקעות, שכיחה למדי בבבל. (ישעיהו גפני, יהודי בבל בתקופת התלמוד, עמ' 133.) הוסיף האיש ואמר ש"כאשר מדובר בתופעה של הלאמות, הממשל נוטה להלאים בקלות רבה ולהעביר את הנכסים לאנשים פרטיים המקורבים למלכות. צריך להיות מאמין גדול בדינא דמלכותא כדי לקבל זאת בשוויון נפש."
הגמרא מסבירה שהמחלוקת לגבי תקף אדם והוציאו מסוכתו נעוצה במחלוקת לגבי גזל קרקע. לכן איני רואה הבדל בין הסבר לגזל קרקע לבין זה.
לגבי מחלוקת ר"א וחכמים, הסברתי מדוע היא לא קשורה לדיון העקרוני על גזל בעולה. המחלוקת שלהם עוסקת בדיני סוכה או גזל קרקע, ודין מצווה הבאה בעבירה הוא דין כללי שלא קשור דווקא לסוכה. צאי וראי שלא מובאת מחלוקת תנאים זו בשום הקשר אחר של דיון במצווה הבאה בעבירה (ראי ב"ק צד ע"א וברכות מז ע"ב ובראשונים בעוד הרבה מקומות). ומכאן גם תראי שיש הקשרים נוספים וזה לא קשור דווקא לסוכה.
במה שונה סוכה מקרבן פסח או מיין קידוש או מחפצי המילה? גם שם הקרבן או החפץ או המאכל לא יכול להיות גזול, לכאורה, ולא שמענו התפלפלות בעניין.
לא שונה ויש אותה התפלפלות. בגמרא לא (אם כי גם שם זה מופיע בעוד הקשרים), אבל כפי שכתבתי זו דרכה של הגמרא לא לחזור על כל הדיון בכל סוגיא אלא לעשותו פעם אחת. ובראשונים והאחרונים תמצאי בהרבה הקשרים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer