כמה שאלות הלכתיות
- שלום הרב, למדתי קצת היום ילקוט יוסף וכמה הלכות קצת הפריעו לי.
- 1)הרב כותב שאין להביא אוכל לאדם שאתה יודע שכנראה לא יברך עליהם, האם זה באמת בכלל הכשלה בעבירה?
- 2) הרב כתב לגבי הפרדה בין בשר לדג ("חמירא סכנתא מאיסורא") האם באמת שייך דין זה היום?
- יש כמה פוסקים שעסקו בזה והדעות חלוקות. אני מאלה שחושבים שכן צריך לתת לו. אם הוא לא מברך זו החלטה שלו (ואם אינו מאמין אז הוא אנוס). מעבר לזה, אני מניח שגם בלי שתיתן לו הוא יאכל ולא יברך. אז מה הרווחת? חילול השם? ראה במאמרי כאן:
2) להערכתי לא. לא ידוע לנו על סכנות בערבוב דג עם בשר. אמנם אולי יש מקום לשמור על כך מדין מנהג ולחשוש שמא בכל זאת יש סכנה. אבל לדעתי המיקל יש לו על מה שיסמוך.
איזה דין מנהג יש בעניין בריאותי?!
השאלה האם מדובר בבריאות. הרי יש הטוענים שזו לא בריאות במובן הרגיל (סכנות רוחניות וכדומה). אם זו היתה בריאות רגילה אז מעת שאין חשש בריאותי אכן אין סיבה לשמור זאת (ראה בטור על הקטניות).
מה בכלל ההסבר לזה שרפואה נכנסה לתוך ההלכה, אם הדבר מסוכן הוא אסור כי הוא מסוכן, ולמה צריך עוד מלבד זאת לאסור אותו?
(לעניין בשר ודגים כמדומני שכבר המג"א כותב ע"ז שנשתנו הטבעים)
זה לא מדויק. ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%AA/
השאלה היא איזו רמת סיכון אסורה? זו קביעה הלכתית.
"לא בריאות", הכוונה היא שזה לא גורם לצרעת אלא לדבר אחר (כלומר שדבר אחר הוא דבר אחר), או שהכוונה היא שבעצם צרעת זה דבר רוחני?
אם אפשרות ב', אז נסתתמה כל יכולתנו לפסוק הלכה כי אולי בעצם יש הסברים נסתרים שלא קשורים למה שכתוב.
לא התכוונתי לשאול מה זה קשור להלכה, אלא שהאיסור לא אמור להיות ספציפי אלא כולל את כל הסיכונים ברמת X, ומכאן ואילך צריך לשאול רופא האם דבר כזה הוא סיכון ברמה X או פחות מזה.
ולכן אין איסור של בשר ודגים אלא איסור על סכנה, ואז אמורים לבדוק עניינית אם זה מסוכן או לא.
הרי אצל הרבה מן היראים נשמעת הטענה שאע"פ שזה לא אסור מ"מ בטל הטעם לא בטלה התקנה, וע"ז אני שואל מה פתאום שחז"ל יתקנו איסור בשר בדגים, הם לכל היותר אמורים לומר שבשר בדגים נכנס לקטגוריה X וממילא אסור, וכל שהתברר שאינו כן/נשתנו הטבעים, איזה טעם להשאיר את האיסור שמעיקרו לא היה איסור "בחפצא" על בשר ודגים אלא על סכנה, וזה הרי לא סכנה.
ישי,
שיטת הטעמים הנסתרים ידועה ואני לא מסכים לה. אבל זה כשמדובר בדין שטעמו ברור. שם ההשערה שאולי יש טעם נסתר היא לא סבירה ואין היגיון לחשוש לה. אבל בערבוב בין בשר לדגים אין טעם ברור. חז"ל מדברים על סכנה ולא ברור האם זו סכנה בריאותית רגילה או סכנה רוחנית כלשהי. לכן כאן זה לא בהכרח קשור לשיטת הטעמים הנסתרים באופן כללי. אולי כן ואולי לא, ולכן גם אני כתבתי רק להסתפק בזה.
איתי,
אבל אי אפשר לקבוע רמה X חדה שאסורה הלכתית, וגם קשה מאד לקבוע את רמת הסיכון הרפואי. וכי מישהו קבע מה רמת הסיכון ביו"כ שמתירה אכילה? וכי יש רופא שיאמר לך מה רמת הסיכון במחלה זו וזו אם לא תאכל? אין דרך לעשות זאת, לא בצד ההלכתי ולא בצד הרפואי. לכן חכמים לפעמים קובעים איסור על מעשה מסוים שלדעתם נכנס לגדר הסיכון האסור. ולכן ייתכן לראות את בשר ודגים כאיסור ולא רק כסכנה. אם כי כאמור בהחלט סביר גם לראות זאת רק כסכנה ואז זה לא מחייב אם מתברר שאין סכנה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer