לא פסקו הלכה כר' מאיר

עדיין, כשיש התנגשות בין ר' מאיר שלא יורדים לסוף דעתו ולבין ר' שמעון שכן מבינים את דעתו, האוטונומיה מחייבת לפסוק כפי הבנתו דהיינו כפי ר"ש, ומדוע א"כ הכי' נשארת התירו?
כמדומני שלנקודה הזו לא התייחסת.

כתבתי שאם יש לך עמדה משלך אז אין צורך בכללים. פסוק כפי הבנתך. הכללים הם למי שאין לו עמדה. אז אם אתה מבין את ר"ש זה לא אומר שאתה סובר כמותו.

המהרי"ק (שורש קסה):

"לעניות דעתי נראה שבכל התלמוד שפוסק פלוני ופלוני הלכה כפלוני שלא ירדו בעלי התלמוד לסוף כל מחלוקת ומחלוקת לומר שיהיה הדין פסוק כדברי אותו שפסקו כמותו, כי לא יכלו חכמי התלמוד להכניס ראשיהם בין סלעי מחלוקת התנאים והאמוראים בכל מקום ולדעת הדין עם מי בכל מקום בפרטות, אלא שהלכו אחרי הרוב כגון שראו שתנא אחד היה חריף יותר או מקובל מרבותיו יותר מחבירו וכן באמוראים ועל זה סמכו לפסוק הלכה כמותו… וכח היה ביד חכמי התלמוד לקבוע ההלכות כאשר נראה בעיניהם… לא נקבעו ההלכות אלא על מה שהוצרכו לקבוע כגון על דינים שהיו נוהגין בימי חכמי התלמוד אבל על דיני נגעים וכיוצא בהם דלא היו נוהגים מאז לא קבעו בהם הלכה ולא דברו בהם כלל באומרם פלוני ופלוני הלכה כפלוני".

מהשאלה של תלמידי רבי מתיא בן חרש במעילה יז "חכים ליה בר יוחאי"? נראה שרבי שמעון לא נתפס כהכי חריף. צדיק גדול ובוודאי ערוץ במסירת התורה שבעל פה אבל לא התלמיד חכם הכי חריף.

דרך אגב ניתוח ספרותי של הסיפור הזה במסורת הניתוחים הספרותיים של האגדתא בדורינו מצביע על ההיפוך האופייני בסיפורי חז"ל: רבי שמעון מקפיד על רבי אלעזר ברבי יוסי כמי שמורה הלכה בפני רבו אבל בפועל רבי שמעון מצטט את רבי אלעזר ברבי יוסי. כלומר רבי אלעזר ברבי יוסי הוא המורה ורבי שמעון התלמיד.

בתוספות ד"ה "אילו" יש מחלוקת בין רש"י לתוספות האם סמכותו של רבי מול רבי יוסי היא פורמלית (רש"י) או מהותית בגלל שהיה חריף יותר (תוספות). לשיטת תוספות ברור שהלכה כרבי מחבריו היא בגלל שהיה חריף יותר וכנראה גם הלכה כרבי עקיבא מחבריו מאותה סיבה.

הדיכוטומיה הזאת אינה כה חדה. גם כשקובעים הלכה פורמלית כמישהו, זה כנראה מבוסס על כך שהוא חריף יותר או מומחה יותר בתחום המדובר. מכוח זה קובעים כלל פורמלי שהלכה כמותו.