לגבי מצוות שמירת הנפש

אף אחד לא יכול לקבוע רף לסיכון אסור. מקובל בפוסקים שהרף הוא ההתנהגות של האדם הסביר (לאו דווקא דתי). יש שמנמקים זאת ב"שומר פתאים ה' ". האדם הסביר נוהג אחרת כלפי סיכונים מרוחקים, ולכן ההלכה תשתנה בהתאם. מעיקר הדין איני חושב שיש הבדל באיסור. עישון הוא דוגמה טובה לזה. מעת שהרפואה הגיעה למסקנה שזה מסוכן רוב הפוסקים אוסרים. אבל יש שכתבו שכל עוד העולם לא מקפיד על כך, שומר פתאים ה'.
 
ההלכה רואה פגיעה בגוף (כמו מלקות או חבלה) כמוות חלקי (מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא).