להשיב את האמון בהלכה
חשבתי שתתעניין. פוסט של אילעאי עופרן:
גלים גבוהים במיוחד נצפו בשלוליות המגזריות בימים האחרונים, מאז פורסם פסק הלכתי מסעיר, הקובע שאין חובה לנפות קמח לבן בימינו (קישור בתגובות).
הפסיקה הזו, והשיח הער שמתקיים בעקבותיה, מבטאים את אחד המשברים המרכזיים של השפה ההלכתית בימינו. בפסק המדובר אין בעצם חידוש גדול – לכל מי שמנפה קמח מדי פעם, ידועה כבר מזמן העובדה הפשוטה שהקמח התעשייתי שלנו נקי מאד. הסיבה שהביאה את הרב מאור ובית מדרשו של הרב מלמד לסברא הישרה הזו, הוא לא חכמתם ההלכתית העצומה או מקורות חדשים שעין לא שזפתם, אלא התבוננות פשוטה במציאות – עוד ניפוי ועוד ניפוי, עשרות או מאות פעמים, שבהן לא נמצא שום חרק בנפה, הביאו למסקנה המתבקשת שאין בכך צורך. הם, הודות לכתפיהם הרחבות, העזו לומר את מה שיודעים כולם כבר מזמן ולא העזו לומר.
הצרה היא, שניפוי קמח נתפס בעיני רבים, לא כאמצעי לאיתור חרקים אסורים באכילה אלא כטקס דתי שיש לבצע בקמח, כדי להכשיר את המאפה. כאילו שניפוי קמח הוא המצווה התרי"ד ונפה היא תשמיש קדושה שלא משיגים בחנויות כלים אלא בחנויות יודאיקה.
כשיש תגובות נדהמות ומופתעות מדבר שברור מהתבוננות פשוטה במציאות, עולה התמונה המצערת של הציפיות הנמוכות שיש לציבור מההלכה. השפה ההלכתית, שההגיון, הלוגיקה, ראיית המציאות והשכל הישר הן אבני הבניין הבסיסיות ביותר שלה, הפכה לשפת סתרים סודית, שלא עומדת למבחן ההגיון הישר או המציאות לאשורה.
אני מבין את החשיבות והערך שיש בתנועה הנפשית של ציות ונאמנות גם כלפי מה שאינו מובן, וגם ביחס למה שאינו מתיישב תמיד על הלב. כאשר עומד האדם מול אלוהיו, מול האינסוף, חשוב שידע שאי אפשר לדעת ושיבין שאינו יכול להבין. אך השפה ההלכתית במהותה אינה כזו – היא גלויה ומובנת, הגיונית ומציאותית. כללי ההלכה הם אנושיים במהותם. אימוץ דפוס החשיבה של "במופלא ממך אל תחקור", גם כלפי דברים הנראים לכל חכם שעיניו בראשו, מרחיקים את הציבור מההלכה והופכים אותה לעיוות שמעולם לא היה חלק ממנה. כך אולי קל יותר ליצור ציות ונאמנות, אך במחשבה מעמיקה יותר – מי רוצה לציית לחוק שכזה?
האתגר ההלכתי הגדול הניצב לפתחנו, אינו להתיר דבר מה או לגדור פרצה כלשהי, לבטל מנהג שנס ליחו או לחולל מנהג חדש. משימתנו היא להשיב לציבור את האמון בהלכה – בהגיון שבה, במציאותיות שלה, באנושיותה. אחרת הציבור ימשיך אולי לנפות קמח, אבל יפסיק לחיות על פי התורה.