לימוד עיון או בקיאות
שלום לרב.
אני תלמיד שיעור א' בישיבת הסדר שנחשבת טובה יחסית, ואני גם מהחזקים בעיון מהשיעור. אמנם מבחינת בקיאות אני כמו תלמיד שיעור א' ממוצע לדעתי – לא סיימתי אפילו חצי ש"ס, לא סיימתי את הרמב"ם, שו"ע, ועוד ספרי יסוד על זה הדרך (שלא לדבר על כמה אני זוכר את מה שכן למדתי). לכן זה מרגיש לי קצת מגוחך ללמוד עיון – לדקדק שעות בנושא ספציפי מאוד כאשר יש דברים בסיסיים מאוד שאני לא יודע. לכן אני שוקל לעבור להשקיע הרבה יותר זמן בבקיאות. שאלתי לרב – האם יש עניין ללמוד בעיון כשיש הרבה ידע בסיסי הרבה יותר שאיני יודע בבקיאות? האם לא יהיה ניצול טוב יותר של הזמן ללמוד בקיאות במקום עיון?
(יצוין שהתכנון הוא להישאר הרבה שנים בישיבה)
תודה.
כתבתי לא פעם שבימינו נכון לפעול הפוך מהמלצת התלמוד: למסבר איניש והדר למגרס. לימוד הבקיאות לא נותן לך הרבה כי אינך זוכר וגם לא מאד חשוב לזכור מה אומר פלוני או אלמוני ומה מקשים ומתרצים. חשוב יותר לזכור את העקרונות שבבסיס הדיון, ואליהם מגיעים בעיון. אחרי שתהיה לך מיומנות עיונית יהיה ערך משמעותי יותר ללימוד הבקיאות, כי תוכל להבין מה עומד בבסיס המהלך די מהר, גם בלי לפתוח את כל המפרשים.
הרב יכול להפנות למקום שבו הוא הרחיב בזה?
עכשיו ראיתי שהרב עובדיה בשו"ת יביע אומר פוסק שגם כיום סיני עדיף מעוקר הרים ומביא הרבה מקורות לכך באחרונים. למשל החוות יאיר (סי' קכג):
"אל יבלה זמנו בחילוקים וחריפות של הבל שנתפשטו בדורות אלו בעונות הרבים, כי אוי ואבוי על מבחר הזמן, שמבלים לפעמים רוב היום בחילוקים אלו, ובמקום זה היו יכולים ללמוד כמה דפים בש"ס ובפוסקים. "
זו שיטת הרב עובדיה וכמובן גם רבים אחרים שנרתעים מסטייה מהוראת התלמוד. אבל לדעתי הם טועים. אני לא מחפש מקורות כי זו לא הלכה אלא הנהגה/המלצה, והמלצות נבחנות לפי ההיגיון ולא לפי מקורות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer