למה ללמוד גמרא?
שלום הרב.
אתחיל בהתנצלות על עצם השאלה. ראיתי שהרב כבר ענה על לא מעט שאלות דומות. אבל לא ראיתי תשובה שסיפקה אותי בתשובות של הרב, אז אני אשאל את השאלה למרות שכבר שאלו לפני.
אני בחור בשיעור ד בישיבה קטנה. בגדול בשלוש השנים האחרונות למדתי כל יום 4 שעות עיון \"אליבא דהלכתא\" עוד שעתיים סדר בקיאות ישיבתי ועוד כשעתיים לימוד עצמאי, הכל סביב הגמרא.
בחצי השנה האחרונה איבדתי כל עניין ללמוד את זה. עד אז היה לי ממש ברור למה אני לומד – כדי להבין את ההלכה משורשה, כדי שבעתיד אני אוכל לפסוק מעצמי, כדי להתחבר לה\', כדי לחדד את השכל וכו\'. אבל פתאום הכל נעלם.
אין לי אף רצון לפסוק כשאהיה גדול, מספיק לי פניני הלכה. וכדי להבין את ההלכה מהשורש מספיק מנוחת אהבה עם הערות [לפחות לרמה שאני רוצה להבין אותה. כשגם יבוא לפני מקרה שלא מוזכר בפירוש בפניני הלכה אני אוכל להגיד מה הדין. אין לי עניין לדעת את כל הסברות שנדחו מהלכה וכל הפלפולים סביב זה.]
להתחבר לה\' אפשר בעוד לימודים, בלימוד תורה שבכתב או אמונה לא מתחברים לה\'? שם ה\' לא מתגלה?
וגם העניין האינטלקטואלי שלי בזה ירד. הטענה שה\"חכמה\" הנעלה ביותר היא, בסופו של דבר, הבנת הנקרא מסוימת היא לא מתקבלת על הדעת. יותר מעניין [ומכיל יותר חכמה, לדעתי] פילוסופיה/פיזיקה/מתמטיקה/כל מה שצריך לחשוב בו ולא רק להבין מה קודמיך אמרו. ולחדד את השכל אפשר גם במתמטיקה או בלימוד לוגיקה או כל לימוד אחר.
אני אשתמש בזה שלא מכירים אותי פה ואגיד שגם לא מצינו איזו חכמה מיוחדת בחז\"ל. בכל חכמה שאפשר לבדוק הם לא הראו כישרון מיוחד. הידע המדעי שלהם לקוי ביותר, בפילוסופיה הם לא ברורים וכשכן מבינים אותם הם די דומים לפילוסופיות אחרות בתקופתם [רק שאצלם אין מהלך. הורידו את החלק המעניין.] וגם במתמטיקה אין להם חידושים גדולים. [מה שכן, עם פירוש מספיק יצירתי אפשר להראות איך כל הפיזיקה המודרנית כתובה בחז\"ל. אבל לחשוב שהפירושים ההזויים האלה הם הכוונה המקורית זה שגעון.]
אז נכון שאנחנו מחוייבים לה הלכתית מתוקף הקבלה, שכל עם ישראל קיבל אותה כחיבור ההלכתי המחייב, אבל למה לי, כאדם שאין לו עניין להעמיק בשורשי ההלכה, ללמוד אותו? למה לא ללמוד 12 שעות ביום מחשבת ישראל? או תנ\"ך, שפשוט נשכח על ידי הישיבות? או פילוסופיה כללית? או פיזיקה? לקדם את העולם בנושאים חשובים?
למרות שאני כאן לא אנונימי, כתבתי זאת כאן לא פעם. איני חושב שהגמרא יותר חכמה או מורכבת וקשה מהפיזיקה והמתמטיקה. מבחינתי, ההיפך הוא הנכון. הסיבה ללמוד אינה חידוד השכל. זה שטויות. הפכת אמצעי למטרה. הסיבה היא שהלימוד הוא הידבקות ברצון ה' וההלכה היא ביטוי לרצונו. כל שאר התחומים התורניים הם גם לא חכמים גם לא מעניינים וגם לא מלמדים מאומה. כתבתי על כך לא פעם באתר כאן והיו ויכוחים מרים סביב זה. בעיניי הנהייה אחריהם היא חיפוש חיים קלים וחוויות במקום לעבוד קשה.
אעיר שגם לגבי ידיעת ההלכה, לימוד פניני הלכה אינו ידיעת הלכה. אתה אמור להכריע לעצמך מה לעשות ולא לקרוא בפניני הלכה או במנוחת אהבה.
עד כאן זה כללי. אבל אם אין לך טעם בזה, אז באמת אין טעם שתשקיע בזה יותר מדיי זמן.
ברור שחידוד השכל הוא לא תכלית סופית. פשוט עברתי על כל דבר שאני "מקבל" מלימוד גמרא.
שכחתי להגיד – אני עוד חודשיים מסיים את הישיבה ואז יש לפני שני אופציות: או ללכת לישיבה גבוהה או להתגייס.
אז אם הבנתי נכון את הרב, אתה אומר, לפי מה שכתבתי לעיל, שלכאורה עדיף שאני אתגייס ישר? לא "להשקיע בזה יותר מדי זמן"? [כי אם הבנתי נכון, החלק היחיד בתורה שחשוב זה הגמרא שמובילה להלכה, שדרכה מתדבקים ברצון ה', ואם אין לי עניין בה אז אין למה ללמוד].
אין עוד דרכים, יותר מעניינות, להדבק ברצון ה'? למה לימוד טעמי מצוות, שכל עניינו זה מה ה' רוצה, לא נחשב התדבקות ודיון במחלוקת רש"י רמב"ם כן? או לימוד פיזיקה, שהרי ה' ברא את העולם ברצונו?
לפי הסיפור של הרב על אביו שהיה מנהל בית ספר וראה שאין התלהבות בלימוד גמרא אז הוא הוריד את השעות של לימוד גמרא המסקנה זהה גם לגביך. עדיף להתגייס ולהתרענן בחוץ. אחרי הצבא תעשה חושבים אם אתה מעוניין להקדיש את חייך לתורה או לא.
אני בזמנו הבנתי שאני לא מעוניין להקדיש את חיי לתורה והלכתי. יש לימוד תורה גם אחרי הישיבה.
אם אתה כבר מגובש שכל זה לא מעניין אותך, אז אכן אין טעם. אבל אם אתה בן 18 זה בד"כ מוקדם לגבש עמדה. איני יודע מה למדת ובאיזו ישיבה, אבל לא בטוח שפגשת לימוד משמעותי. אולי כן, לא יודע.
לימודים אחרים בעיניי הם חסרי ערך ומיותרים במובן הלימודי. יש אנשים שמשום מה זה מעניין אותם ובונה אותם אישיותית, וכל אחד מכיר את עצמו. אותי לא. טעמי המצוות הוא לימוד של המצאות של אנשים שונים שהחליטו מה טעמי המצוות. אתה יכול גם להמציא דברים דומים בעצמך.
בס"ד עש"ק אל מול פהי המנורה יאירו תשא"ף
לאנונימוס – ברכת שלום ונימוס,
בדורנו, שכל בת בישראל לומדת בעיון ובבקיאות ש"ס ופוסקים – אם אתה לא תתמלא בידע מקיף בתלמוד ובדרכי העיון והפסיקה, איך תצליח ליצור שפה משותפת עם זוגתך העתידית, מבלי להבין את שיחה ושיגה ודרכי חשיבתה?
איך תעמוד מול למדנותה של אשתך כשאתה מביט בה כ'תרנגול בבני אדם' מבלי להכיר את עולם המושגים שלה. למה יגרע חלקך מעולם הלימוד? האם תמצא סיפוק בטוויית פתילות לבית המקדש?
בברכה, דבורה אשת-לפידות
פונדמנטליסטית דתית עם יותר מדי חוש הומור (פדעימחוש"ה)
לאנונימי, כתבת "כי אם הבנתי נכון, החלק היחיד בתורה שחשוב זה הגמרא שמובילה להלכה, שדרכה מתדבקים ברצון ה’, ואם אין לי עניין בה אז אין למה ללמוד" איך בדיוק הבנת את זה מתוך מה שאמר הרב מיכי? אני מאוד מופתע שהוא לא תיקן אותך. החלק החשוב בגמרא זה שזה מוביל להידבקות ברצון ה'. ההלכה זה רק פועל יוצא. כלומר גם אם מידבקים ברצון ה' בסדר קדשים זה גם הידבקות ברצון ה' ואין לזה קשר אם זה מוביל להלכה או לא.
"עד כאן זה כללי. אבל אם אין לך טעם בזה, אז באמת אין טעם שתשקיע בזה יותר מדיי זמן."
מה פירוש, למה שלא ישקיע כדי לקיים את המצווה ללמוד תורה, גם בלי טעם?
שלום הרב.
טעמי מצוות הם המצאה של אנשים – באותה מידה גם ההלכה היא המצאה של אנשים [שמבוססת על מסורת מסוימת שבסופו של דבר באה מה' בהר סיני. אבל הרוב המוחלט, לכל הפחות כל מה שנמצא במחלוקת, הוא סוף סוף סברות אנושיות.] אז להלכה אנחנו מחויבים ולטעמי מצוות לא, כי לא שייך בהם מעשה. אבל שניהם המצאות אנושיות שתכליתם קרבה לה', פה דרך ההלכה [מעין חיוב חוקי] ופה דרך הבנת המהות והליכה על פיה. למה לראשון אתה נותן יחס מועדף ובשני מזלזל? למה בזה יש חיבור לרצון ה' ובזה לא? ומעבר לזה, לדעת הירושלמי, שגם במחשבה יש מקום לפסיקה, מעמדם אמור להיות שווה ממש!
מה הכוונה מיותרים במובן הלימודי? יש ערך ללימוד מצד עצמו? [הרב אמר שתכלית הלימוד הוא התדבקות ברצון ה' והיכולת לפסוק בעצמך, דהיינו יש תכלית ללימוד. אז סוף סוף גם לימוד התורה נועד לבנייה אישיותית מסוימת. ואם כוונת הרב למצוות לימוד תורה – למיטב ידיעתי היא מתקיימת בשניהם]
לשאר המגיבים:
ישי – גם סדר קודשים מוביל להלכה. נכון שהיא לא מעשיות בימינו, אבל היא הלכה. היא התגלות רצון ה' בעולם. [באותה מידה גם לימוד מסכת יבמות מיותר, וזו אחת המסכתות שנלמדות הכי הרבה בישיבות]
שאלה לרב: מה דעתך על לימוד סדר קודשים [או כל סדר אחר] שלא אליבא דהלכתא? למשל לימוד סדר קודשים בשיטת בריסק?
דבורה – איך ללמוד אני יודע. קשה לי להאמין שאשתי לעתיד תצליח להכשיל אותי בסוגיה שאני לא אצליח ללמוד. זה לא בושה לפתוח ספר בדיון, לא צריך לזכור הכל בע"פ. וברוך ה', ארבע שנים של ארבע שעות עיון ביום ועוד אותו מספר של שעות בקיאות [חוץ מלימודי תנך, מחשבה, הלכה וכו'] מספיקות לפיתוח היכולת של הבנה במה מדובר והבעת דעה.
על הדברים הללו התייגענו כאן רבות, והם מפורטים בטרילוגיה שלי בספר השני. קשה לי לחזור שוב על הוויכוחים האינסופיים הללו. ראה שם ובטורים על לימוד תנ"ך ולימוד חסידות ועוד הרבה.
בס"ד כ"ג בסיון תשא"ף
לאנונימי – שלום רב,
מהידוע לי על קורות חייהם של בעל 'מנוחת אהבה' זצ"ל, ויבלחט"א בעל 'פניני הלכה'ט"א, אני מתרשם שבגילך היה להם ידע תורני עשיר ומבוסס הרבה יותר משיש לך, שניהם שקדו על לימודם בהיותם בישיבה הקטנה, ובכל זאת, או יותר נכון 'בגלל זאת' הבינו שהם צריכים להגיע לישיבה גבוהה כדי להעמיק ולהרחיב את ידיעותיהם במרחבי ובמכמני התורה, הן בתלמוד והן במקרא ובמחשבת ישראל, וממש לא הרגישו שיש להם 'ידיעות מספיקות לפיתוח היכולת של הבנה במה המדובר' וכל שכן שלא 'יכולת להבעת דיעה'.תורנית נחרצת.
את הרב אליעזר מלמד זכיתי להכיר. שנינו נכנסנו באותה שנה ל'מרכז הרב'. הוא בא מהישיבה לצעירים עם החברותא שלו, ר' דני כהן, ושניהם עברו על הש"ס עם רש"י וחלק ניכר מדיבורי התוספות, לפי רשימה שערך להם אביו, הרב זלמן מלמד, וכך גדל בתורה.
דווקא לבחור כמוך, שקנה לו בסיס טוב בלימוד בישיבה הקטנה – יש הרבה מה להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה. למשל להוסיף ללימוד של 'אליבא דהלכתא' גם את נדבך העיון בסברות והגדרות בסגנון של רבי חיים מבריסק או של רבי שמעון שקופ, שבחור כמוך המוצא עניין בפילוסופיה – ימצא טעם ועניין בסברותיהם וניתוחיהם המופשטים.
מלבד קומה ב' בעיון – תבסס בישיבה הגבוה או בישיבת ה/הסדר גם את ידיעתך בעוד מאות דפי גפ"ת, שהם היסוד של כל 'ארון הספרים היהודי, לפתח ידע מקיף ויסודי בתנ"ך ומפרשיו, ישנים עם חדשים, ובספרי ההגות והמחשבה של גדולי ישראל, רס"ג וריה"ל, רמב"ם ורמב"ן, מהר"ל ורמח"ל, בעלי המוסר והחסידות, הרש"ר הירש, הראי"ה קוק והרי"ד סולובייצ'יק.
ועל כולנה, פוגש אדם בשנות לימודיו בישיבה דמויות תורניות ברמה גבוהה, רבנים וחברים מופלגים, שמהם סופגים לא יק ידע תורני, הלכתי ולמדני, אלא גם מוצאים 'מורים לחיים' שהדרכתם מלווה אותנו שנים רבות אחרי היציאה לחיים.
ובקיצור: שלוש ארבע שנים בישיבה גבוהה או בישיבת הסדר, לא יעשו אותך עדיין ל'פוסק' בעל יכולת 'הבעת דיעה' נחרצת, אבל יעשו אותך 'לבעל הבית' משכיל, היכול לקבוע עתים לתורה בעומק ובהבנה ולמסור שיעורים לשכניו, ולעזור לילדיו בלימודיהם התורניים,
וכן יכול בעל הבית המשכיל לדעת להשיב לעצמו ולילדיו על שאלות וקושיות המתעוררות על עניינים שונים בהלכה ובהשקפת עולם, להכיר דרכי חשיבה שונות ולהבינן, גם אם אין מסכימים להן. הרי אנחנו נחשפים כל הזמן לויכוחים וחילוקי דיעות 'מבית ומחוץ'. הבנה בסיסית של הסברות לכאן או לכאן, מסייעת לנו בקביעת עמדה מתוך בירור יסודי, ולא ב'שליפות מהשרוול'.
חשוב לזכור: כש'יוצאים לחיים', ללימודים אקדמיים ולעול פרנסה ומשפחה, כבר לא נשאר הרבה זמן 'לנשום'. השנים המועטות שבהן יש עוד פנאי לעמול בתורה יום מלא – נותנות יסודות שאותם לא תהיה אפשרות להשיג 'עד היציאה לפנסיה'. העיקר לנצל את הזמן וללמוד בסדר ובבהירות.
בברכת עליה בתורה מתוך טעם עניין וחדוות יצירה, ש"צ לוינגר, כוכב השחר
דבריי כ'דבורה אשת לפידות', נאמרו בקורטוב של בדיחותא, בהקשר לדיון הסוער על הדרת הנשים מלימוד התורה. אבל הם נכונים גם אליבא דאמת. גם נשים מבינות היום שאי אפשר לפתח השקפת עולם תורנית בלי הכרה יסודית של 'ארון הספרים היהודי' לעומק ולרוחב, ממקורותיהם ולא רק מ'ספרי קיצורים'? גם בעל 'פניני הלכה' מחזיק ישיבת הסדר ובתי מדרש המשכיים, ולא בונה על כך שמ'פניני הלכה' יידעו את הכל 🙂
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer