למה צריך עולם הבא בכלל (או גן עדן)

שלום לרב,
אני שומע לא אחת רבנים המדברים על חשיבות ההשקעה בעולם הזה לצורך קניית העולם הבא, תוך הדגשה שהעולם הזה אינו אלא "פרוזדור בפני הטרקלין". אך ככל שאני מנסה להעמיק בזה, איני מצליח להבין עד הסוף את גודל העניין, ובפרט – למה זה אמור למשוך אותי או לדבר אליי.
הרי ישנם לא מעט אנשים שחיים חיים טובים ומספקים בעולם הזה. גם כשיש קושי, הם יודעים לראות בו חלק מהתהליך – כמו אתגר באימון גופני או בלמידה. לא רק שהם לא סובלים מכך, אלא הם אף אוהבים את הקושי, מתוך הבנה שהוא מוביל לתוצאה טובה ולתחושת סיפוק עמוקה.
ישנם גם אנשים שמוצאים משמעות בתהליך עצמו – הם חיים את החיים כפי שהם, נהנים מהרגעים, מהדרך ומההתקדמות האישית, מבלי לחפש משהו אינסופי שמעבר. הם לא שואפים לעולם הבא – לא מתוך זלזול, אלא כי הם אינם מבינים מהו באמת, ואין להם צורך במשהו שמעולם לא חוו.
וזו באמת שאלה מהותית מבחינתי: כיצד ניתן להשתוקק לדבר שאין לי שום השגה בו?
שמעתי פעמים רבות ציטוטים מחז"ל האומרים שרגע אחד בעולם הבא שווה לכל תענוגות העולם הזה, אבל האמת היא שהאמירה הזו מרגישה לי רחוקה. היא לא נוגעת בי רגשית, לא ממלאת אותי שאיפה. היא נשמעת מופשטת מדי, כמעט תאורטית.
בנוסף, שמעתי הרצאות של אנשים עשירים מאוד, שאומרים בפה מלא שאין באמת הבדל משמעותי בין מי שמרוויח מיליון דולר בשנה למי שמרוויח מיליארד. אורח החיים לא משתנה כמעט, וההנאות היומיומיות נשארות דומות. הם ממשיכים לרדוף אחרי כסף רק מתוך צורך פנימי בתחרות, לא מתוך חסר אמיתי. אני מרגיש שיכול להיות שזה דומה גם לעולם הבא: ייתכן שהוא מלא עונג, אבל אם אני לא מרגיש את החסר, לא בטוח שאני באמת משתוקק אליו.
נכון, שמעתי את הטענה שבעולם הבא האדם נעשה "כלי קיבול" רחב יותר שיכול להכיל עונג מסוג שונה לחלוטין, עונג רוחני עליון. אך גם כאן חוזרת השאלה: אם כעת אינני מרגיש שחסר לי דבר, ואם טוב לי עם הקיום שלי כפי שהוא – מה אמור להניע אותי לשנות את חיי רק בשביל עונג עתידי שאיני מכיר, איני חש בו, ואף איני בטוח שאני חפץ בו?
אני שואל את כל זה מתוך רצון כן להבין, ולא מתוך ויכוח. אשמח מאוד לתשובה שתוכל להאיר לי את הנקודה הזו לעומק, אולי מתוך המקורות או מתוך ניסיון חיים.
תודה ויום טוב