מאמין סינתטי ונבואה

אי לא מיסתפינא הייתי מציע שיש משהו בחוויה דתית, והאמונה נשענת על שתי רגליים. אבל אני קצת מיסתפינא אז כאילו שלא הצעתי.
בכל אופן, אם אין כל הבדל בין מידע שמגיע מהקב"ה או מהאדם, למה התורה טרחה לכתוב תיאורי רגשות של חרדה ויראה בהר סיני? או בכללי למה יש אזכורים של רגש בתורה?

לא הבנתי את השאלה. אני יכול להתרגש כשאני. לומד תורת הקוונטים, אז המסקנה היא שקוונטים זה רגש? מפגש עם הקב"ה מעורר רגשות. נשמע הגיוני.

הנחתי הנחה שסברתי שתסכים עליה – התורה חוסכת במילים (או לפחות מדייקת בדבריה – שכשהיא לא חוסכת היא באה ללמד אותנו משהו, [יש על ההנחה הזו שאלות כמו ואחות לוטן תמנע, ואולי אכמל]).
על בסיס ההנחה הזו שאלתי למה יש תיאורים של רגש במעמד הר סיני, או בכללי למה צריך תיאורים כגון "וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק..","וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה" ואחרים, במתן תורה.
אם מעמד הר סיני הוא שכלי נטו, ומדבר לשכל הישר / לאינטואיציה מדוע צריך את כל התפאורה הזו?

אגב, לא אמרתי שאמונה זה רגש, ואכן רגש לא יגדיר קוונטים. הצעתי שהאמונה מתבססת גם(!) על חוויה דתית, וממש לא רק עליה. אחרת כל מתרגש אקראי יכול להגיד הרגש שלי = אמונה שלי היא האמת, וחזרנו לפוסטמודרניזם ודברים מטורללים כאלו ואחרים.
במילים אחרות, אני טוען שלכל הפחות יש משמעות לרגש דתי – כנראה המשמעות הזו תוגדר בשדה הסמנטי של "רגש","קרבה","דבקות" וכו'. כולי האי ואולי.
שבת שלום ומבורך!

באופ ןכללי איני עוסק בשאלה מה התורה באה ללמד אותנו. אין לי תשובות על פסוקים רבים מאד, ומעמד הר סיני הוא ממש חלק זניח בכל הפסוקים הללו. מעבר לזה, כאן ייתכן שהיא באה ללמד אותנו שמפגש עם הקב"ה הוא חוויה חזקה. מה הבעיה בזה? אתה מניח שהיא באה ללמד אותנו שרגש הוא חשוב? נשמע לי הזוי. היכן כתוב כאן שזה חשוב? כתוב שזה מה שהיה.