מאמרך על מושכלות ומפורסמות אצל הרמב"ם‎

שלום הרב מיכאל
במהלך דיון בפייסבוק היום הפנה אותי אחד הכותבים למאמרך בעניין מושכלות ומפורסמות. הניתוח שלך של תפיסת הרמב"ם בנדון הפתיע אותי מאוד. דומני שהתעלמת בו מדברם מפורשים של הרמב"ם במספר מקומות וממש "הלבשת" על הרמב"ם את תפיסתך האישית. אנמק – 
 
אמו מסכימים שניתוח פשוט של הטקסט במורה נבוכים חלק א פרק ב מעלה שהרמב"ם מבחין בין מצב אידיאלי, מצב שהיה טרם האכילה מעץ הדעת, בו האדם יודע את הכל (כולל מוסר) במונחי אמת ושקר מוחלטים, לבין המצב האנושי הנוכחי, אליו שקענו אחרי גן העדן, בו יש דברים שהאדם יודע בבחינת אמת ושקר ויש דברים שהוא יודע רק בבחינת טוב ורע. מה שהוא יודע בבחינת אמת ושקר תחת הקטגוריה של "מושכלות". קרי, ניתן להגיע אליהם להוכיח אותם באמצעות השכל. מה שהוא יודע בבחינת טוב ורע נמצאים תחת הקטגוריה של "מפורסמות" (או "מקובלות", את זה אסביר בהמשך), קרי, לא ניתן להוכיח אותם באמצעות השכל והם קשורים במידת פרסומם בקרב תרבויות שונות.

במאמרך אתה טוען שההבנה הפשוטה ש'מוסר' ו'טוב ורע' נכנסים תחת "מפורסמות" היא שגויה. כיצד זה מסתדר עם זה שבמקום הראשון בו הרמב"ם מזכיר "מפורסמות", בספר "ביאור מילות ההיגיון", הוא נותן דוגמא למפורסמות והיא: "שיפה לגמול למיטיב בכך שמיטיבים עמו". במילים אחרות – מוסר. 
 
כמו כן, יש בעשרת הדיברות שורה של ציוויים מוסריים כמו "לא תרצח", "לא תגנוב" וכד'. מה יגיד הרמב"ם? האם זה מושכלות או מפורסמות או קטגוריה אחרת? לפי דבריל עליו להגיד שמצוות אלו הן מושכלות, אך הרמב"ם משיב על זה במורה חלק ב פרק לג. על פי הדברים שם, רק שני הדיברות הראשונים הם מושכלות ("כי שני העיקרים האלה, כלומר, מציאות האלוה והיותו אחד, מושׂגים בעיון האנושי. כל מה שידוע בהוכחה מופתית – דין הנביא ודין כל מי שיודע זאת שווה לגביו, ללא יתרון של זה על זה, כי שני עיקרים אלה לא מצד הנבואה בלבד נודעו. לשון התורה הוא אתה הָראית לדעת").  "ואילו יתר הדברות הם ממין המפורסמות והמקובלות, לא ממין המושׂכלות". אכן, הרמב"ם חשב שאיסור גניבה ורצח וכד' (מוסר) הם מן המפורסמות. הוא אומר זאת מפורשות. ("מקובלות" = דברים שקיבלנו מאדם נבחר אמין ביותר ולכן אין צורך לחקור אותם).

החלק התמוה ביותר עבורי במאמרך היה המשפט: "לדוגמה בפרק השישי משמונה פרקים הוא מבחין בין המצוות השכליות לשמעיות. כלומר המצוות המוסריות הן חלק מהשכל לדעתו". והרי הרמב"ם אומר שם את ההפך! הוא מחלק לשתי קטגוריות ומסרב לכנות אחת מהן כ"שכליות" ולועג לרס"ג שמכנה אותן כך וכותב: "ויקראון קצת חכמינו האחרונים אשר חלו חולי 'המדברים': 'המצוות השכליות'.". יותר מזה, בואו נקרא איך הוא מתאר את המצוות המוסריות: "הדברים המפורסמים אצל בני האדם כולם שהם רעות, כשפיכות דמים, וגניבה, וגזל, והונאה, והזק למי שלא הרע, וגמול רע למיטיב, וזלזול הורים, וכיוצא באלה. והן המצוות אשר יאמרו עליהן החכמים עליהם השלום: 'דברים שאלמלי לא נכתבו ראויים היו לכותבן'". ואז הרמב"ם קובע שלא נכון לחלק לשכליות ושמעיות, ובמקום זה יש לחלק לחוקים (שמעיות) ומצוות (שאותן כינו בטעות כמה חכמים 'שכליות').

נמצאנו למדים שהרמב"ם אומר מפורשות ומסביר שמה שאנחנו מכנים כיום "מוסר", קרי עולמות הטוב והרע, שייכים למפורסמות ולא למושכלות. האם לא כך?