מבט אחר על תחינה אל הקב"ה‎

לא הסברתי את עצמי היטב: כוונתי לאיסור על תחינה בציבור היא מההיבט המוסרי בלבד , בעוד שנראה לי שאי אפשר לאסור על האדם היחיד להתחנן , וזאת משום שהתחינה הינה ספונטנית. אי אפשר לאסור על התחינה , ממש כפי שאי אפשר לאסור על אמונה.

אי אפשר לאסור על אף אחד להתחנן, וגם לא על ציבור. השאלה היחידה היא האם זה עוזר או לא.

צפרא טבא לך מיכי
אני חוזר לתשובתך הראשונה:
העובדה שתחינה כלשהי לא נענתה לא מוכיחה מאומה. יכולים להיות הרבה שיקולים לכאן ולכאן. זוהי דוגמה לחוק המספרים הקטנים שעמדתי עליו בטורי כאן.
נראה לי שגם אם נניח שלא כל טבוחי השואה התחננו לישועה אלא רק שישית מהם, האם מיליון נפשות נופלות במצב כזה בהגדרה של "מספרים קטנים"?
או אולי [מה שמאד ,מאד יתכן !] לא הבנתי כהלכה את דבריך.
לגבי האיסור על התחינה- כוונתי לאסור על תחינה ממוסדת. נראה לי צריכה להתקבל על כך החלטה [או המלצה] של המימסד הדתי שמתוך הזדהות עם קדושי השואה מנועים אנו מלהתחנן על נפשנו בציבור, וכל אדם רשאי לנקוט בכל דרך שיראה לנכון כדי לנסות להעביר רוע גזירה כלשהי שנראה שמרחפת מעל לראשינו.
נקווה שיותר לא תהיינה סיטואציות כאלה, אבל גם "סתם" אסונות טבע יכולים להיות הרסניים.

אלו אכן מספרים קטנים. טול כדוגמה מצב שבו אתה רואה שכל הסוסים באי כלשהו הם שחורים (יש המוני סוסים שם). האם נכון להסיק מכאן שכל הסוסים בעולם שחורים? זו מסקנה פזיזה כי כל הסוסים שראית הם סוסים מאי אחד ואולי זו אוכלוסיה מיוחדת של סוסים ואין להסיק ממנה על כלל הסוסים. בשואה המוני אנשים לא נענו. האם זה אומר שתחינות לא נענות? לא בהכרח, שכן מדובר באוסף של המוני אנשים בסיטואציה אחת מסוימת. ייתכן שהקב"ה החליט על השואה ולכן לא נענה אז ללתחינות. אין ללמוד משם לכלל המצבים והאנשים. זהו מצב אחד מיוחד, גם אם היו בו המוני אנשים. במובן הזה עדיין מדובר כאן ב"חוק המספרים הקטנים".
אני לא ממש מבין מה טעם לאסור על תחינות. זו מדינה דמוקרטית וכל מי שרוצה יתחנן ככל שירצה בפני מי שהוא רוצה. אמנם הסיכוי שייענה הוא כנראה קלוש, כפי שאתה מכיר את עמדתי. אני רק טוען שהטיעון שלך בעייתי, אבל המסקנה (שתחינות בד"כ לא נענות) לגמרי מקובלת עליי, וכפי שאתה יודע אני לא "דוס" כמוך. לדעתי הקב"ה בד"כ לא עונה, לא ליחיד ולא לציבור.