מדרשי חז"ל

הרב כותב ש-למתן תורה יש גם מסורת ולא רק "בכתוב", אבל למה עליי להניח שהמסורת המרשימה נבנתה על משהו שבאמת קרה? ההיסטוריה מלמדת שיכולות להיוולד מסורות מרשימות של דברים שלא היו, מי קובע שכשהמסורת מרשימה היא ערובה לאמיתות המקרה שהיא מעבירה.
נניח שבעוד 4000 שנה עדיין יועבר מאב לבן הסיפור של כרכרת הבעש"ט שעפה באוויר, יהיה זה סיבה להאמין שכנראה הסיפור הזה קרה גם במציאות?
הרב כותב שלא סביר שכל זה קרה בלי משהו מלמעלה, זה מספיק לנו בשביל להאמין בזה? וגם אם קרה משהו, מה הייתה כוונת המשורר, כמו שכולנו יודעים, די לנו בפרט קטן בסיפור שהיה שונה ממה שמתואר כדי לשנות את הכיוון לחלוטין.

קשה לסמוך על פרשנות ותיאורים של אירועי עבר כי נקודת המבט שלהם הייתה מאוד פרימיטיבית, בעבר קראו לסכיזופרניה דיבוק ושדים, לחיידקים קראו מזיקים, לאיתני הטבע קראו זעם האל או האלים.

אני חולק על התזה הרווחת כל כך לגבי מסורות רבות שנוצרו יש מאין. אני לא מכיר מסורות רבות כאלה, ובטח לא משהו שמחזיק מעמד כל כך הרבה זמן ודורש כל כך הרבה. זה מיתוס חסר בסיס (אולי זו עצמה מסורת שנוצרה יש מאין). החסידות היא דוגמה לסתור. אתה אומר נניח שתיווצר מסורת על מרכבה שעפה באוויר. למה "נניח"? כי היא לא נוצרה. לא באמת. פרט לכמה נאיביים שנוטים לראות בסיפורי סבתא מעשה שהיה. היא הנותנת. מסורות כאלה לא נוצרות סתם כך. וגם אם יש מסורות כאלה, בדרך כלל הן מתחילות מאירוע שקרה ליחיד (כמו נסי ישו או ההתגלויות של מוחמד). אבל לא אירוע המוני.

אגב, אתה אומר שבעבר קראו לסיכוזפרניה דיבוק, אבל אולי נכון יותר לומר שהיום קוראים לדבוק סכיזופרניה. זה שקוראים לזה בשם לא אומר שיש לנו הסבר לכך. אבל זה לא קשור לנדון דידן.

כפי שהסברתי במחברת החמישית (ובשיחה החמישית בספר המצוי הראשון), צריך להתבונן על המכלול כולו ולא על כך אספקט לחוד. אמינות המסורת מצטרפת להיסטוריה ולנסיבות המיוחדות ולתוכן המסורת, ולשיקולים האפריוריים ועוד ועוד.