מהו לימוד בעיון?

אתה מרבה להאדיר, לעסוק ובכלל למקד את מפעלך בלימוד בעיון.
ולכן שאלתי, מהו העיון?
 
כך למשל, בלימוד שו"ע עם נו"כ, ישנם כמה חלקים. בתחילה לקרוא את הטקסטים, אח"כ לסכם, לבנות את הדעות (חבור'ה בלעז) ואז לתת מעוף ודרור למחשבותיך ותובנותיך בעניין.
השאלה, מה קורה לגבי החלק הראשון.
מנסיוני, הוא הכי מפרך. לקרוא את הטקסים הארוכים, לחלץ מתוך לשון הראשונים והאחרונים את כוונתם, לנוע איתם יחד במשעולי הראיות, הגמרות, והעמדה בכלל. ולבסוף, סיכום כל הדעות.
לחלופין, ישנם שיעורים וספרי סיכום נפלאים. נכתבו ע"י בני דורינו, בשפה שלנו, מתומצתים, מעמידים עמדה כנגד עמדה, לא מפספסים אפילו פרט אחד. ובעיקר מציירים תמונה שלימה, מבלי צורך לקרוא את הטקסט עצמו.
פחות לשון הש"ך, יותר מה אמר הש"ך. (ושוב, מבלי לפספס שום פרט קריטי).
 
האם לדעתך, גישה כזו, של חשיפה לטקסט סיכומי (וממצה ברמת התוכן) היא לגריעותא בלימוד העיוני?
או שעיון זה לבסוף ידיעת וניתוח הסוגיא? בכל מקרה, בין מלימוד בפנים ובין מגיבוש העמדות בדרך שהיא. שיעור/סיכום וכו'
 
אגב, בחוויה האישית שלי, אני מנצל לשתף,
נבחנתי את 6 מבחני יורה יורה. לכל מבחן הייתה לי גישה אחרת.
1. כולה רק בפנים – קשה ואורך מאוד.
2. רק מסיכומים – מהיר מאוד. 
3. דרך המלך מבחינתי: לימוד בסיכום איכותי, ידיעת הסוגיא, ואח"כ ניגשתי לקרוא הטקסטים בפנים. ובכך היה פחות מפרך וזריז יותר.
כמובן, אלו אסטרטגיות לצליחת המבחנים,
שאלתי לעיל מתמקדת במהו לימוד איכותי באופן כללי.