מה הדין שלהם?
שלום.
מה הדין ההלכתי על כאלה עם בעיות נפשיות הגורמות לשיפוט מציאות לקוי, ביחס למה שנחשב בעינינו כמציאות נורמלית שבמהותה יכולה להביא לחיים מאושרים לאדם ולסובביו.
ברור, לפחות כיום שאנשים עם סכיזופרניה, פסיכופתיה וכו מקשים על מציאות של חיים מאושרים לאדם ולסובביו.
עוד דוגמה, אנשים עם פגיעות ראש פיזיות, או כמו אלצהיימר ואירועים מוחיים.
ודוגמה נוספת שאיני בטוח שחווית באמת (לפחות ע\"פ קורות חייך), אנשים מטומטמים, אבל במובן הקליני של מנת משכל נמוכה. כאלה שנראה כי תמיד יתעסקו בעולם החומרי. ובוודאי ששאלות אקזיסטנציאליות מעולם לא יעניינו אותם.
אני יודע שהאבחנות הן סוביקטיביות, ואיני יודע אם אלה בפועל שדים מטאפיזים המתבטאים אצלם.
ובכל זאת… מה דינם? שוטים, אנוסים, או מה?