מה ההבדל בין גזירת חכמים לאיסור דרבנן
שלום הרב,
בהלכות חמץ ומצה ברמב"ם פרק א' כתוב כך:
ט ואסרו חכמים לאכול חמץ מתחילת שעה שישית, כדי שלא ייגע באיסור תורה, ומתחילת שעה שישית יהיה החמץ אסור באכילה ובהניה, שעה שישית מדברי סופרים; ושאר היום משביעית ומעלה, מן התורה.
י שעה חמישית, אין אוכלין בה חמץ–גזירה משום יום המעונן, שמא יטעה בין חמישית ושישית. ואינו אסור בהניה, בשעה חמישית. לפיכך תולין בה תרומה ולחם תודה וכיוצא בהן מחמץ שהוא קודש, לא אוכלין ולא שורפין; עד שתגיע שעה שישית, שורפין הכול.
יא [י] הא למדת שמותר לאכול חמץ ביום ארבעה עשר, עד סוף שעה רביעית; ואין אוכלין בשעה חמישית, אבל נהנין בו; והאוכל בשעה שישית, מכין אותו מכת מרדות. והאוכל מתחילת שעה שביעית, לוקה.
כמה שאלות בנוגע לזה:
- האם גזירת שעה חמישית נחשבת גזירה לגזירה?
- מדוע בשעה חמישית אין מכת מרדות כמו בשעה השישית?
- מדוע בשעה חמישית תולין ואז בשישית שורפים אם שתיהן מדרבנן ואיסור שריפה הוא מדאורייתא.
- האם בימינו שאין חשש שיטעה בין חמישית לשישית, מותר לאכול חמץ בשעה חמישית?
1. בפשטות כן. אבל מצאנו לא פעם גזירות לגזירה. בד"כ מתרצים "חדא גזירה היא", והכוונה או כרונולוגית – שזה נגזר ביחד (כלומר מראש קבעו את הגדירה כך, משעה חמישית והלאה) או מהותית – כלומר שמהות הגזירה היא אחת.
2. שאלה טובה. לא יודע. ואולי זו רק שיגרא דילשנא, ובעצם לוקה מרדות גם על שעה חמישית. בפרט אם חדא גזירה היא, אז מה שהוא כותב על חמץ בשעה שישית כוונתו לכל הגזירה הזאת, כולל החלק שבשעה חמישית. כדאי לבדוק בספר המפתח של פרנקל על הלכה זו.
3. אינך יכול עדיין לשרוף אם אין על זה איסור. אמנם יש איסור דרבנן, ואולי הרמב"ם סובר שזו רק המלצה ולא ממש איסור דרבנן. אם זה נכון, אז בזה מתיישבת גם הקושיא הקודמת כמובן. ואולי גזירה לגזירה בעיניו היא איסור דרבנן קל שאין עליו מכות מרדות ואינו נחשב כאיסור לגבי התרומה.
4. בטל טעם לא בטלה הגזירה אלא במניין. בפרט שבימינו העבירו את השעון בלילה שלפני ויש מקום להתבלבל בשעות.
3. חשבתי להסביר שההבדל הוא באיסור ההנאה שחל רק בשעה השישית. אבל עדיין, איסור ההנאה הוא מדרבנן, ואיסור השריפה הוא מדאורייתא. איך ייתכן שעוברים אל איסור דאורייתא מחמת איסור דרבנן?
4. מדוע צריך מניין כדי לבטל גזירה במקום שהטעם מפורט במפורש בגזירה?
3. לא מדובר כאן בדחיית מצווה מפני איסור. אלאשיש היתר לשרוף תרומה רק כשיש עליה איסור ואי אפשר לעשות בה שימוש. גם איסור דרבנן מכניס אותה לסטטוס הזה, שכן סו"ס אין בה שימוש.
4. אכן יש שכתבו שכשהטעם כתוב אין צורך במניין, אבל זה לא מוסכם. מעבר לזה, ייתכן שרק אין תורך שיההיה גדול בחכמה ומניין אבל נדרש שהביטול יהיה במניין. אבל אולי באמת בימינו אפשר לבטל את הגזירה הזאת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer