מה המקום של המשפט

תודה.
אני מתכוון מציאות במובן של מציאות תרבותית, כמובן שאין כאן מציאות ממשית כמו שולחן.

ממש לא כמובן. קרא שם.

אני יבהיר את שאלתי, ולמיטב הבנתי היא לא קשורה [לכה"פ קשר הדוק] לפוסטים שהזכרת.
אתה עסקת בשאלת [בפוסט מהי חלות] הקיום העצמי של המושגים, כך לדוג' האם אשת איש הוא רק תיאור המצב של אישה פלונית [ועוד מאות נשים כדגומתה] או שיש כאן תוכן עצמי [מטאפיזי, בלשונך שם] ש'חל' על האישה הזאת.
אני עסקתי בשאלה מעט שונה, ואני אנסה לפרט את הנחות היסוד שלי.
א. המשפט [כל משפט, אבל גם משפט התורה] בנוי על דברים שקיימים במציאות התרבותית בין בני אדם. כך לדוג' המושג בעלות הוא לא רק מושג משפטי טהור, הוא סוג של מצב שקיים במציאות, בני אדם רגילים להתייחס למצב הזה [אפשר להתכווח למה בדיוק הם קורים בעלות, אבל עכ"פ יש משהו כזה] בשם בעלות. אותו דבר למושג נישואים, יש משהו מציאותי [תרבותי, סוצילוגי] שבני אדם קורים לו נישואים, והמשפט שקובע דינים למצב הזה מתייחס לאותו דבר מציאותי.
ב. על אף שהמשפט מתייחס לאותו דבר תרבותי, הוא לא מקביל לו לגמרי, כך לדוג' מבחינת המצב המציאותי, אישה ואיש שנפרדו כבר לא קיימים אותו מצב של נישואים, אבל מבחינה משפטית כל עוד הם לא יבטלו את הנישואים [וזה לא משנה עם ע"י גט, או ע"י רישום בבית משפט או ע"י ריקוד פרטיזנים, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה] הם נחשבים נשואים.

להסביר את המצב הזה, יש שני דרכים.
א. המשפט באמת מבוסס על המציאות התרבותית אבל הוא נאלץ לעשות לה התאמות כדי שתתאים למערכת דין חלוטה.
ב. המשפט לא מבוסס על המציאות התרבותית [אלא על רעיונות משפטים, על אידיאות מטאפיזיות, מה שרוצים].

יתכן כמובן, שלשיטתך שיש למושגים קיום אידאי ומטאפיזי ממילא אין סיבה להניח שהם בנויים על המציאות התרבותית, אבל זה לא מוכרח, יתכן ג"כ שאמנם יש להם קיום כזה אבל הם בנויים ומבוססים על המציאות התרבותית, כך שאין כאן תשובה מוחלטת לשאלה שלי

א סביר יותר לשיטתך. אבל כפי שציינת, לדעתי הוא מבוסס על ב, אלא שב' בא לידי ביטוי במציאות התרבותית-חברתית.