מה המשמעות של "קיימא לן"?

זאת שאלה שדורשת הקדמה קצרה אז במחילה מהאריכות,
קראתי את המאמר של הרב על אינטואיציה  וכמה ימים אחר כך למדתי את הגמרא (יבמות ה.) שעוסקת בשאלה מניין אנחנו יודעים לפי רבנן שעשה דוחה לא תעשה, ושם הגמרא אומרת שלא ייתכן לומר שהמקור לכך שעשה דוחה לא תעשה הוא מנזיר מצורע (שלמרות האיסור של נזיר להתגלח הוא בכל זאת חייב משום שהוא מצורע) משום שאם תלמד את זה משם הרי יתפרש לנו מניין למדנו את ה"קיימא לן" של עשה דוחה לא תעשה ועשה"
{"אלא אתיא מראשו דהך תנא דתניא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר (במדבר ו, ה) תער לא יעבור על ראשו שומע אני אף מצורע ונזיר כן ת"ל ראשו איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה דאי לא תימא הכי הא דקיימא לן בדאין עשה דוחה לא תעשה ועשה ליגמר מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה"}
המאמר של הרב על אינטואיציה גרמה לי לתהות האם ה"קיימא לן" של חז"ל היא בעצם אינטואיציה, הרי אין לנו מקור לכך שעשה דוחה לא תעשה זה כאילו זה פשוט לנו לגמרי.
כיוצ"ב אין לנו הסבר בגמרא מה זה "קיימא לן", אדרבה, כשהגמרא (פסחים ב.) דנה לגבי מהו פירוש "אור ל" (האם זה יום או לילה) הגמרא שם מציעה להגיד שאור זה יום ולומדים את זה מהפסוק "ויקרא אלהים לאור יום" והגמרא שם דוחה את זה ואומרת שזה בא ללמד ש"למאיר ובא קראו יום" ולכן זה לא ראיה (ע"ש), ועל כך הגמרא אומרת שזה לא ייתכן כי לפ זה מהמשך הפסוך היית צריך ללמוד ש"למחשיך ובא קרא לילה" וזה לא הגיוני משום ש"קיימא לן" שהיום נגמר בצאת הכוכבים.
הגמרא פה דוחה את הטענה שה"מחשיך" (קרי עוד לא חושך) יכול להיחשב לילה בגלל שפשוט לנו שהיום נגמר בצאת הכוכבים, הוא לא דוחה את זה ממקור אחר מלמבד ש"קיימא לן".
התוספות על אתר מנסים להסביר שהקיימא לן הזה נלמד ממגילה אך לאור הגמרא ביבמות שבה מביאין "קיימא לן" שאין לו שום מקור האם ניתן לומר ש"קיימא לן" ככלל אצל חז"ל מלמד על עיקרון אינטואיציוני הלכתי שלא דורש שום מקור מלבד האינטואיציה? שעצם האינטואיציה היא מספיקה כדי להבין שלא יכול להיות שעשה דוחה לא תעשה ועשה ולא צריך לכך אפילו מקור?
 
מחילה על האריכות.