מוסר והלכה

יש שני סוגים של התנגשות בין הלכה למוסר.
א. מהותית: הריגת תינוק עמלקי, הפרדת אשת כהן שנאנסה מבעלה, מימזור ילדים שנולדו מניאוף וכדומה. כאן יש התנגשות בכל פעם שבאים לקיים את הוראת התורה.
ב. מקרית: כמו פיקו"נ ושבת וכדומה. כאן ההתנגשות היא במקרה מסוים ויכולה כלל לא להופיע. אפשר לשמור שבת בלי לפגוע בפיקו"נ וגם לשמור על החיים בלי לפגוע בשבת. ההתנגשות היא בגלל שנוצר מצב מסוים במקרה.
במקרה הראשון, אכן עקרונית ההלכה תגבר בגלל הסיבה שאמרת. הרי התורה לקחה בחשבון את השיקול המוסרי ובכל את הורתה לנו לעשות משהו נגדו. כמובן יש מקום לסייג את זה כשמדובר בפרשנות של חכמים לתורה, שכן שם יכולה ליפול טעות. ואף שיש להם סמכות, במקום בו זה מתנגש חזק עם המוסר יש מקום לשיקול נוסף.
אבל במקרה השני התורה לא אמרה מאומה לגבי הדחייה. הרי ייתכן שהיא דיברה רק על מקרים שבהם קיום הצו לא סותר את הערך המוסרי. שם יהיו מקרים שבהם ניתן להעדיף את הצו המוסרי. בוודאי הדברים אמורים לגבי מקרי קיצון כמו עבירה לשמה. שם הגמרא עצמה קובעת שהערך החיצוני גובר על ההלכה. ראה על  כך במאמרי על נושא זה:

בעניין עבירה לשמה