מוסר – מטרת הבריאה?

שלום הרב מיכי,

בשיעורים ביוטיוב על אמונה (ומן הסתם גם ב"מצוי הראשון" שטרם קראתי), בנושא המעבר בין דאיזם לתאיזם, אתה טוען שלא יתכן שאלוהים ברא את העולם בשביל המוסר, כי לא יכול להיות נברא שנברא לצורך עצמו (אגב, הדבר מזכיר לי מערכון נחמד של התוכנית "בלי סודות" שראיתי בילדותי, בו אדם סוחב מזוודה שכל מה שיש בה זה וו לתליית המזוודה).

לאור זאת אתה טוען שחייבת להיות מטרה דתית אחרת שאינה המוסר, ולכן סביר שתהיה התגלות וכו'

ובכן, כדיין אני לא מבין מדוע מבחינתך מוכרח לעבור לציוויים דתיים אחרים, כגון הנחת תפילין (שאלתי – בנפרד מטענתך לעניין הערך שבעצם הציווי עצמו, כמצווה).

הלא כשם שבתפילין יש ערך דתי בלי שנבין אותו, אפשרי שגם במוסר יש ערך דתי בלי שאנחנו מבינים אותו. כלומר, נאמר שהמטרה היא המוסר, אך לא המוסר במובנו המוסרי (לצורך האנשים שנבראו), אלא מוסר במובנו הדתי:
אני מניח תפילין – אני פועל משהו דתי שאיני מבין.
אני עושה מעשה מוסרי – אני פועל משהו דתי שאיני מבין.

נניח שבהר סיני לא היו נאמרים תרי"ג מצוות, אלא "היו מוסריים!" בלבד. גם אז היה לך קשה איך יתכן שמטרת העולם היא פעולות מוסריות?
אם כן, מדוע לא ניתן להסתפק במוסר כמטרה דתית?
אדגיש שוב, שאלתי היא בנפרד ממה שאתה טוען לגבי הערך של הציווי עצמו (גם בזה, שמא אפשר להתייחס לאינטואיציה המוסרית כציווי אלוהי?)