מזגן במעונות בשבת

במקום שכבר יש אור מותר לומר לגוי להדליק נרות בשביל 'תוספת אורה'…
לפי"ז, כיון שהוא לא יעשה שום מעשה חדש בעקבות המזגן, הוא ישאר בחדר וגם לפנ"ז יכל לעשות זאת, גם יהיה מותר לומר לגוי להדליק את המזגן (כמו שכולם מודים שאפשר לומר לו להגביר את המזגן)… כמו שלא מסתכלים על כל נר ונר אלא על המצב לפני הדלקת הנר, כך אין לראות בהדלקת המזגן הנאה שלא היתה ליהודי לפנ"ז אלא תוספת בלבד…
הלא כן?

ראשית, זה לא נכון. כשהגוי מוסיף אור מותר להשתמש בתוספת, אבל אין היתר לומר לו להדליק גם כשיש כבר אור, וגם לא להגביר מזגן שכבר דולק.
שנית, מסברא לא נראה לי לדמות את המצבים. סו"ס אין מיזוג בחדר גם אם אני יכול להישאר שם בלי מיזוג.

כמובן שטעיתי, הכונה לומר ברמז (לתאר מצב), ואז יהיה מותר להינות….
אם יש מאורר, האם הרב יסכים שיהיה מותר לומר לו להדליק את המזגן?

לא הבנתי. סיכמנו כבר שטעית. אי אפשר לומר לו מאומה. השאלה יכולה להיות רק האם יהיה מותר ליהנות מזה אם עשה מדעת עצמו. אני לא חושב שמאוורר הוא מזגן מעט, אבל יש לדון בזה.

טעיתי כשכתבתי שמותר לומר לו להדליק…
אבל הפוסקים כתבו שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה ברמז… לא רמז ישיר, אבל 'לומר דבר שממנו ילמד שעליו לעשות', לתאר מצב והוא יעשה מעצמו, כי לא נחשב שהיהודי מצוה לנכרי לעשות מלאכה (רמ"א שז, כב ומ"א סקל"א, מובא שם במ"ב)…

כשאסור יהיה להנות ממעשיו זה לא יעזור שהרי גם אם עשה מעצמו אסור (כגון 'הבית שלי חשוך'), אבל כשאין הנאה חיובית ממעשיו מותר (כגון 'בבית שלי יש אור וזה מפריע)…
בנידון דידן יש לדון האם מותר ליהנות… אם יהי מותר להינות, גם יהיה מותר לרמוז לו (בתיאור מצב), והוא יעשה מעצמו…

לא מובן לי למה ללכת אחרי מציאות או לא של החפץ שנעשה בו איסור (מזגן, ולדון האם מאוורר הוא מזגן זוטא)… הפוסקים נימקו את ההלכה שאפשר להדליק נר נוסף שכיון שיכל לעשות את אותה פעולה לפנ"ז זו לא 'הנאה כ"כ' ממעשה הנכרי… (אני חושב שהסברא שממילא אין לגזור מהנאת מעשה נכרי שיבוא לצוותו.. אבל סברתי לא תלויה בזה)…

וא"כ יש לדון תמיד לגבי הפעולה שהוא הולך לעשות, האם היא מתאפשרת רק בעקבות מעשה הנכרי… אם אפשר לשהות בסלון בלי המיזוג זו לא הנאה כ"כ ומותר להינות ממעשיו (או 'לומר דבר שמתוכם יבין שהוא צריך לעשות)…
אם זה חם בצורה קיצונית כך שקשה מאד לשהות באותו חדר זה באמת יהיה אסור (אבל אז יש היתרים אחרים כמו שציינת)…

דברי הרמ"א שהזכרת הם תמוהים, שכן הוא עצמו במקום אחר כותב שאין הבדל בין רמיזה לאמירה ממש, ולכאורה סותר משנתו. יש שעשו אוקימתות שהבחינו בין סוגי הרמזים ואיני יודע לזה מקור (אולי תלוי בשאלה האם איסור אמירה לנכרי הוא בגלל ודבר דבר או בגלל שיש שליחות לנכרי לחומרא, אבל יש לדחות). ואם יש הבדל בין סוגי הרמזים אז זה לאו דווקא כשאין הנאה ממעשיו (כגון מזגן אחרי מאוורר) אלא שבכל מצב מותר לרמוז לו ברמז לא ישיר.
לגבי סברתך, כתבתי שיש מקום לדון בה ואינו מוחלט אצלי. גם כשאין אור בכלל אפשר לעשות כמעט כל פעולה, אבל אי אפשר לקרוא למשל. אז גם במאוורר אולי אפשר לחיות בחדר אבל לא לעשות בו ספורט למשל. גם אם סברתך נכונה – הקו הוא עדין.

אם יש הבדל בין הרמזים יהיה מותר לרמוז בכל מצב ברמז לא ישיר… אבל לא יתיר ליהנות ממעשה שאם הנכרי היה עושה מעצמו אסור להינות ממנו… לכן הוא פתרון למי שרוצה שגוי יכבה את האור (מותר להינות כי אין הנאה חיובית אלא סילוק מפריע) אבל לא לרמוז לגוי להדליק את האור, בכל זאת יהיה אסור להינות ממנה… אא"כ זה מצב של תוספת אורה שאין איסור הנאה, ואת 'בעיית' האמירה אפשר לפתור ע"י רמיזה