מחשבות ושאלה בעקבות ההרצאות
ערב טוב,
תודה שוב על הלמידה שאתה מוביל ומעורר.
חושב כמוך שהעמדה האנליטית הרדיקאלית עקרה, וכי עמדה סינטטית היא חלופה מועדפת ובונה.
[ לטעמי המיתוג "ריקנותו של האנליטי" מרחיקת לכת. משום שמרגע שקיבלת על עצמך הנחות יסוד בכלים לא אנליטיים, לא ניתן בלעדי המתודולוגיה האנליטית לחשוף את העומקים והמורכבויות הגלומים בהן. אני יודע מדוגמאותיך שאתה מקבל זאת, לכן תוהה מדוע מגיע התואר "ריקני" לכלי כה עצמתי. רק משום שהוא ריקני כשהוא עומד לבדו? הרי כך זה עם כל כלי. באין מה לגזור גם המספרים ריקניים. אולי כוונת לנוסח פרובוקטיבי על מנת לעורר את אלו הסוגדים לאנליטי מתרדמתם?]
שאלתי מתייחסת לפתרון שאתה מציע ליציאה מהמלכודת האנליטית – הלוא היא האינטואיציה בשבתה כחוש סינטטי. הנראות המיסטית פחות מטרידה אותי (יש להניח שעבור ניוטון האפשרות שאדם ינוע בשמיים בתוך גוש מתכת היתה נתפסת כרעיון מיסטי). "הזהרת" בהרצאה הקודמת שמי שלא יקבל את הפתרון הזה יאלץ להישאר במתקן הכליאה של הספקנים אך אני יודע שפרגמתיות איננה בעיניך אמת מידה ראויה לקבילות. אינטואיטיבית, אני מקבל את מושג האינטואיציה, ואף מתרשם שהשימוש בה שכיח יותר משנדמה. אני מתלבט עדיין, האם ההמשגה של האינטואיציה כחוש קבילה באופן מהותני (להבדיל ממטאפורי).
אחד ממאפייני הבסיס של יצורים חיים הוא קיומו של גבול בינם לבין העולם החיצוני להם והדברים שבו. למעט יוצאים מהכלל (שהם בד"כ צרכי יסוד של החיים כגון נשימה, אכילה/שתייה), אין ליצורים חיים מפגש ישיר עם הדברים עצמם (הלא הם noumena של קאנט). במובנם המקובל, חושים (senses) הם ערוצים הדגימה בהם משתמש היצור החי לאיסוף מידע על הדברים שסביבו. תכונותיהם של אברוני החישה (למשל טווח התדירות של גלים אלקטרומגנטיים שנקלטים בקולטנים ברשתית העין) הם למעשה פילטר ראשון, בגינו תמונת התפיסה החושית היא רק היבט או היטל של הנואומנה. על בסיס המידע החושי, יצורים בעלי מערכת עצבים מרכזית מבנים תפיסות (perceptions) של הדברים (הלא הם ה-phenomena של קאנט). בחוש הראייה למשל, המידע החושי הוא ייצוג דו-ממדי של שדה הראייה של כל עין (ביניהם אין חפיפה מלאה), ועל בסיס מידע זה מבנים אזורי פירוש הראייה במח תפיסה תלת-ממדית. ההבניה של התפיסה היא אופרציה רציונלית, מקורה אינו תצפיתי. התפיסות שאנו חווים הן למעשה ערבוב של המידע הגולמי שנדגם בחושים, עם הנחות פרשניות שמקורן במוחו של הצופה. לפיכך התפיסות הן מוצר סינטטי. בשרשרת ההבנייה, ישנם אזורים המכונים טראנס-מודליים, בהם נעשית סינטזה של מידע המגיע מערוצים חושיים שונים (ראייה ומישוש למשל). בשילוב עם למידות מהעבר, סינתזה כזו תאפשר לנו להימנע מלקרב את היד במהירות לחפץ חד כבר על סמך ראייתו ובטרם נוצר מגע של העור עימו. למרות שהמידע בחושים השונים שונה מאוד באיכותו, ועל פניו אינו בר השוואה, אנחנו מפתחים יכולת טרנספורמציה (אינטואיטיבית) בין התפיסות בחושים השונים. להבניות האוניברסליות (כגון ראייה תלת ממדית ואינטגרציה בין חושית), מתווספות הנחות אינדיבידואליות הנגזרות מעברו האישי של הצופה (למשל מידת האיום המיוחסת לאובייקט הנתפס).
חיפשתי ומצאתי מאמר (מצורף) ובו סקירת הגדרות שונות וממדים שונים של מושג האינטואיציה בספרות המדעית (לא הכל שם מקובל גם עלי, אבל זה עזר לעשות סדר מושגי). האינטואיציה ממושגת כאופרציה המשלבת מידע נלמד (תצפיתי) עם אופרציות רציונליות. מבחינים בין אופן החשיבה הלא אינטואיטיבי – שנחווה כמודע, רצוני, לא טעון רגשית, מתווך ע"י סמלים מופשטים (מילים, מספרים), איטי ותובעני במשאבים; לבין אופן החשיבה האינטואיטיבי שנחווה כספונטאני, לעיתים לא מודע, לא מילולי, מהיר, וטעון רגשית. כך או כך מדובר בחשיבה שהיא סינטטית, אשר באופן ברור כוללת מעבר למידע החושי הגולמי.
אחד הדוגמאות המרתקות שניתנו במאמר לאינטואיציה מולדת, היא שעכברים שרק נולדו ולא ראו חתול מימיהם, מגיבים בבהלה כשמקרבים אליהם שערה של חתול. נראה כמו אינטואיציה מועילה לעכבר, אך היא ככל הנראה כוללת סינטזה של מידע חושי על בסיסו נבנית התפיסה של שערת החתול, עם חוכמת האבות העכברית שהועברה גנטית, לפיה חתול הוא דבר מסוכן. מרבית האינטואיציות שלנו מבוססות על למידות לאורך החיים.
אין ספק שהסיבתיות והאינדוקציה אינן גלומות במידע החושי. עם זאת אנו מראים בהתנהגותנו שהן קבילות, כלומר – שאנו מבנים אותם אינטואיטיבית כהנחת-יסוד בתפיסות שאנחנו מבנים על סמך המידע החושי. מחקרי התפתחות של תינוקות וילדים מראים שהנחת הסיבתיות האינטואיטיבית אינה מולדת, אלא מתפתחת בהדרגה, כלומר נלמדת (לא בתוכנית הלימודים של משרד החינוך, אלא בבי"ס של החיים. היצור מתוגמל כשמניח אותה ונענש כאשר לא). כנ"ל לגבי אינדוקציה.
שורה תחתונה, נראה שאני מבין ומקבל כי האינטואיציה היא המקור לסינטטי. בכל זאת מתקשה לוותר על ההבחנה המושגית הפשוטה (והאינטואיטיבית עבורי) בין מידע חושי גולמי לבין הסינטזה שלו עם הנחות (ללא קשר למקורן ותקפותן). לכן נותרתי עם קושי להבין את ההצדקה למושג "עיני השכל" כחוש, כאשר הוא כולל מידע חושי ואופרציות רציונליות. זאת בהנחה שהחיבור המושגי-מילולי אינו מטאפורי אלא מהותני.
ייתכן שהקושי נובע משימוש שונה במונחים, לכן פרטתי.
מקווה שהצלחתי להסביר בבהירות את השאלה.
שלום רב
האנליטי הוא ריק. זו קביעה ידועה בפילוסופיה (היא לא שלי). אין זה אומר שכלים אנליטיים הם חסרי ערך. אמרתי בפירוש את ההיפך. אני מאד נוטה לשימוש בהם ורואה בהם כלי רב חשיבות. לכן הגדרתי עמדה אנליטית כעמדה שרואה בכלים הללו את חזות הכל. זו עמדה פילוסופית שאותה אני תוקף. לא את השימוש בכלים ובחשיבה אנליטית.
אופרציות רציונליות הן מוקד המתקפה של יום וקאנט. מניין לך שהאופרציות הללו תקפות? נניח שמה שצפית בו חושית באופן ישיר הוא אמת קבילה. כל מניפולציה הגיונית שתעשה לזה וכל מסקנה שתסיק מהמניפולציה הזאת חשופה למתקפה הספקנית של יום: מנין לך שהשכל שלך פועל באופן אמין? מניין ההנחה שמה שקורה אצלך בראש קורה גם בעולם? על השאלה הזאת איני רואה שום דרך לענות, פרט לטענה שאינטואיציה היא חוש (היא מבוססת על הכרה ולא על חשיבה). לכן מה שאנשים מכנים אופרציות רציונליות אני טוען שהן אופרציות אינטואיטיביות (שהן הכרות ולא חשיבה). לדעתי ההתייחסות אליהן כאופרציות רציונליות זו טעות בזיהוי של אותן אופרציות. הטעות הזאת לא נותנת מענה לקושי הספקני ולכן אני טוען שמדובר בטעות.
אין לי בעיה עם חכמת ההורים שעוברת דרך הגנטיקה לילדים. ועדיין מדובר בתצפית של ההורים ולא של הילדים, אבל זו תצפית ולא חשיבה. ההעברה מהורים לילדים גם היא לא פותרת את הקושי היסודי אלא אם תניח שזו הכרה ולא חשיבה.
ערב טוב,
תודה על תשובתך.
ראשית מבקש לוודא שאינני מטריד/מכביד עם שאלותיי.
אם אתה מעדיף להתייחס לשאלות במהלך ההרצאות הבאות זה כמובן טוב באותה מידה.
בפתח תשובתך הפנית אלי את שאלתו של יום לקאנט, "מניין לך ש-X תקף?". לשיטתך, זו שאלה מעמדת המתבגר, באמצעותה ניתן להכות בהכל, לרבות בחוש האינטואיציה. אז מה הרווחנו? ברוח מודל ההתבגרות שלימדת, הייתי מנסח את השאלה אחרת – האם/כיצד המושג חוש-אינטואיציה יעיל יותר כבסיס להכרה מאשר החלופות (האמפיריצסטית והרציונליסטית) שקדמו לו?
אני מנסה בנפש חפצה לבחון את המושג חוש-אינטואיציה ולגבש עמדה לגביו, ועדיין נתקל בקושי. כל עוד לא מצליח לזהות הסכמה או אי הסכמה, אני מעריך שמשהו לא הובן עד תום. זה עשוי להיות קשור לרקע המקצועי השונה, ממנו נובע עולם מושגים מעט שונה, ו…אינטואיציה שונה.
אני בכל זאת מזהה משהו משותף באינטואיציה של שנינו – ההבחנה הפנומנולוגית לפיה מושגים בעלי ערך (שאינם מוסכמה פרגמתית) נולדים בסוג של התבוננות רפלקטיבית או חשיבה אינטואיטיבית (לא בכדי נמנעתי מהמילה צפייה שאתה משתמש בה). איכותם של המושגים הללו במתאם לגאונותו/יצירתיותו של הממשיג. לאחר שהמושג נגיש לממשיג, הוא מגדיר אותו, קרי מאפיין אותו מילולית (או מתמטית) ע"י תיאור תכונותיו המהותיות, ומצמיד לו שם. או אז הוא יכול להשתמש בו כדי לנסח שאלות תאורטיות ולבחון את ערכו.
בכל זאת, אני לא מצליח להסיר את ההתנגדות שלי לקלסיפיקציה של אינטואיציה כחוש. כמקובל בבית מדרשך, אנסה להתמודד עם הקושי באמצעות ניתוח מושגי.
ההגדרות המקובלות –
הכרה היא מושג מתחום הפילוסופיה (אולי גם רפואה, לא בטוח שמדובר באותו מושג אך לא בטוח שלא) – עולם התוכן העוסק ומנתח את הייצוגים של העולם/מציאות הנגישים לנו.
חוש הוא מושג מתחום הביולוגיה. מובנו המקובל הוא – ערוץ לקליטת מידע מסוג מסוים על המציאות והמרתו לשפת האותות עצביים.
תפיסה היא מושג מתחום הפסיכולוגיה, מתייחסת לסינטזה של המידע החושי עם הנחות יסוד הנמצאות במוחו/שכלו של התופס (לעיתים הן תקפות ולעיתים לא, כפי שקורה באשליות תפיסה).
חשיבה – הפעולה שאנחנו עושים כשאנחנו משתמשים בשכל/מח. מזהה שתי חלוקות למינים של חשיבה 1) חשיבה סינטטית כאשר נוגעת לתפיסות וחשיבה רציונלית טהורה כאשר לא. 2) חשיבה דקלרטיבית המתרחשת כשאנו יוזמים אותה ומובילים אותה, מתבססת על מושגים מופשטים, איטית יחסית. חשיבה אינטואיטיבית – ספונטאנית, לפעמים לא מודעת, מבוססת ייצוגים לא מילוליים, מהירה. התיאור הרחב יותר במאמר שצרפתי במייל הקודם. ניתן לפתח מיומנות של שימוש יזום בה (נידמה לי שזו האופרציה שאתה מכנה עיני-השכל, אך היא אינה חוש).
מבחינת קלסיפיקציה (עד כמה שניתן לכלול בקלסיפיקציה מושגים מעולמות תוכן שונים) – הכרה המושג הגבוה ביותר, מתחתיו חשיבה. אינטואיציה היא אחד ממיני החשיבה. התפיסה היא אחת ממרכיבי החשיבה הסינטטית.
הקושי הראשון שלי הוא, שהמושג חוש-אינטואיציה משלב שני מושגים מרמות שונות בהיררכיה. כמו לחבר יונק וסוג מסוים של חתול יחד למושג אחד.
ואם יש דרך להתגבר על הקושי הראשון, הקושי השני הוא השאלה מדוע המושג המשולב פותר את בעיית ההכרה, כאשר כל אחד משני המושגים המרכיבים אותו לא פתר (המגבלה של המידע החושי – שהוא רק היטל של המציאות; המגבלה של חשיבה רציונאלית היא שאלת הערבות לקשר בינה לבין המציאות). אני זוכר שבאחת ההרצאות שלך עסקת בחיבור של מושגים, לא הצלחתי לאתר אותה, אז אעשה זאת לפי האינטואיציה שלי. כאשר מושג הוא חיבור של שני מושגים, אשר לכל אחד מגבלה משל עצמו, המושג המשולב עשוי להיות בעל מגבלה גדולה יותר, בעל מגבלה זהה, או – במקרה שהמגבלות מבטלות אחת את השנייה – בעל מגבלה פחותה או אף ללא מגבלה. אם עצם השילוב של חוש ואינטואיציה פותר את הבעיה של תקפות ההכרה, מתחייב שלאחר השילוב, מושג אחד נותן מענה למגבלה של השני ובמידה שקולה. האם ניתן להראות זאת?
אז הצלחתי באמצעות הניתוח המושגי לחשוף ולתקשר את הקושי שלי, אך לא לענות עליו. שוב, ייתכן שהגדרות המושגים שלך שונות.
נכנסת לרזולוציה גבוהה מדיי. לדיון שלנו די בשני מושגים: הכרה – אינטראקציה שלי עם העולם (שאיבת מידע ממנו). חשיבה – עיבוד שנעשה בתוכי פנימה. שילובים של הכרה וחשיבה יחד לא מכילים מאומה מעבר לצירוף של הכרה + חשיבה, ולכן התייחסות אליהם לא פותרת שום בעיה.
הבעיה ברציונליזם היא שאין סיבה להניח שחשיבה שנעשית בתוכי פנימה ונקבעת לפי איך שאני בנוי היא אמינה (מתארת נכון את מה שקורה בעולם עצמו). הבעיה באמפיריציזם היא שאם הוא כולל רק תצפיות חושיות (חמשת החושים), הוא מכיל מעט מאד מידע. כל חוקי המדע לא נובעים מתצפית בלבד.
הפתרון שאני מציע הוא שההכרה כוללת בתוכה עוד משהו פרט לחמשת החושים. זה מסביר מדוע חוקי המדע כן יוצאים מתצפית (אינטראקציה עם העולם), ולכן יש בסיס לאמון שלנו בהם. ומאידך, אין את הבעיה שיש באמפיריציזם, כי אם מכניסים לתוך ההכרה גם את האינטואיציה מעבר לחמשת החושים, אז ההכרה כן יכולה לתת את חוקי המדע.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer