מחשבות על תפילה
כתבת כמה פעמים שהתפילה אמורה (לפי אלו המאן דאמרים) להשפיע על האדם, לשנות אותו, ופוק חזי…
התפילה, היא עמידה לפני ה'- כלומר לצאת ממעגל העוה"ז, ולהיזכר בבורא עולם נותן התורה ולעמוד לפניו. לפני העבודה בבוקר, בתוך, ואחרי.
מעולם לא ניסיתי לא להתפלל ג' פעמים ביום. אני ב"ה מקיים את ההלכה. אך סבורני שאכן, גם אם האדם לא יוצא באש-להבת-שלהבת-קודש מכל תפילה, פעולתה מצד -נוכחות ה' בחייו- ניכרת במרחבי המודע והתת מודע שלו, ואם לא היה מתפלל, הקב"ה היה פחות נוכח בחייו, בתודעתו.
הוא נאלץ (?) לעמוד מול בוראו ונותן התורה. רק מן הדבר הזה, הוא מתרשם. נזכר בה' ובמצוותיו. ה' נוכח בחייו.
לא נכנס לכל העניין אם תפילה פועלת להגשמת משאלותינו, ואם כן אז איך. טענתי היא שיש לה השפעה גדולה על הזכרת ה', מלכותו וגדולתו, לישראלי הפשוט, בחיי היומיום.
יש להוסיף שהרבה מדיני התפילה קשורים לנקודה הזו- לגרום לאדם לחוות עמידה לפני המלך.
אכן יש לומר, שיש אנשים שהשפעה הזו פחות נצרכת להם. מי שכל היום דורשים ממנו להוכיח את מציאות ה', זוכר אותו מספיק טוב כל שעתא ושעתא 🙂
המצווה היא כללית, ניתנה לכל העם, העובד, המתפרנס. כמו שהשבת מזכירה שה' ברא את העולם, גם תלמידי חכמים שמוכיחים את מציאות ה' בראיות מזה שהעולם נברא- מצווים בשביתה.
אולי אכן לת"ח העוסקים בתורה, התפילה פחות נצרכת מצד תועלת זו. וזה רשב"י, שאינו מפסיק לתפילה.
אף שגם על זה יש להמליץ את דברי רב אברום המפורסמים: צריכים מהנדסים ת"ח, סנדלרים ת"ח, טבחים ת"ח, אפ' רבנים ת"ח…
ובנמשל- גם רב שמעביר שיעור כללי, לא בטוח שיזכור תמיד את נותן התורה שהמציא את מיגו כח טענה… 🙂