מיסטיקה בתקופת הגמרא
שלום הרב!
לאחרונה התחלתי ללמוד יותר בקיאות מאשר עיון, ושמתי לב לכך שסיפורי הגמרא שורצים במקרים מיסטיים על-טבעיים. בין אם זה הסיפור על האדמה שיצא ממנה דינרים, בין אם זה הסיפור שרב ששת נתן עיניו באדם ולכן הוא מת, גם רב פפא היה ככה (נתן עיניו באנשים ומתו), ולהמשיך לספר לא ייגמר.
יש אמנם מקרים בהם אני יכול לפרש על דרך משל או הסבר רציונלי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש מקרים בהם המשל והרציונליות פשוט לא מסתדרים (או בכלל לא, או שזה מרגיש מאולץ יתר על המידה).
השאלה שלי היא, מה עושים עם זה? מה זה אומר בעצם? לומר שחכמי הגמרא היו סכיזופרניים זה לא לעניין, אבל לומר שהיו מקרים כל כך לא רציונליים בתקופה של אז (כלומר שהיו מיסטיים) מרגיש לי קצת מופרך, ואפילו דורש ממני להאמין בדבר חדש לגמרי (מלבד להאמין בהשם, אני אצטרך להאמין בכך שהיה פעם עולם על טבעי שלא ניתן לתעד)..
מה דעת הרב? תודה רבה
אני מניח שסיפור כזה בא להעביר מסר ולא מתאר עובדות. כשלעצמי איני מתעניין ולא עוסק באגדות.
זה בסדר והכל, אבל מה נעשה עם סיפור כמו בגמרא ביבמות (דף קו.) שם כתוב: "אמר ליה אבוך היכא א"ל במתא אימך היכא א"ל במתא יהיב בהו עיניה ושכיבן"
זה פשוט חסר כל היגיון לומר שזה לא מתאר מקרה לא?
למה?
כי המקרה שם אומר שאביי היה מבואס בגלל שההורים של רב פפא חיים ומממנים אותו לעומת אביי שהוריו מתו בלידה שלו.
ואחרי שהתבאס "נתן בהם עיניו" והם מתו.
זה לא ממש דבר שאני יכול להסיק ממנו משהו, ואין איזה הקשר בגמרא לפני שאפשר לקשר אליו.
נעזוב את זה שזה לא פייר, זה עדיין לא נראלי סיפור שלא כפשוטו לא?
איך נפרש את זה אחרת? חשבתי על זה, אי אפשר ממש.
ברור שאפשר. גם אם הרקע אמתי ההריגה יכולה להיות משל, וסביר מאד שכך היא.
אבל כאמור אין לי עסק באגדות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer