מכלול הראיות לטובת האמונה

שלום מיכאל, מחילה מראש על האריכות.
בשיעורים ובמחברת החמישית (עד כמה שזכור לי) אתה לא דן בטיעונים היסטוריים לטובת המסורת היהודית, ואומר של׳טיעון העד׳ אין משקל חזק במיוחד בפני עצמו, ורק כשמסתכלים על מכלול הראיות נוצרת ״תמונה״ חזקה מספיק בשביל לאמץ את המצוות .
אם לסכם בקצרה את המסקנה שעולה משאר הראיות במחברות הקודמות-
אלוהים ברא את העולם ואותנו בשביל תכלית חיצונית לעולם והיא כנראה תלויה בבחירותינו משום שהוא נתן לנו בחירה חופשית.
אך בשלב זה עולות לי כמה אפשרויות שיכולות להתאים לתכלית זו, שלא מתעלמות מהבחירה החופשית שלנו:
1- ליצור עולם לא דטרמיניסטי: יכול להיות שעיקר מטרת הבריאה לא קשורה דווקא לבני האדם, וכל מטרתם היא ליצור בו מימד לא צפוי מראש- באמצעות הבחירה החופשית לעשות כרצוננו. מסיבה מסוימת עולם שהעתיד שלו לא קבוע  ״מעניין״ את אלוהים יותר.
2-הבריאה שלנו היא המטרה עצמה: כמו שאומן יכול ליהנות מלצייר ציור מסוים, אך אחרי שיגמור לא יהיה לו אכפת בהכרח איפה יתלו אותו או אם בכלל ישתמשו בו, כך העובדה שלאלוהים יש ערך ״דתי״ מסוים בבריאה שלנו לא אומרת שאכפת לו מההשלכות שלה- מסיבה מסוימת הוא מעדיף ליצור אותנו דווקא עם בחירה חופשית, והקיום שלנו בעולם הוא רק השלכה של זה, ולא אכפת לו באיזה אופן נשתמש ביכולת לבחור.
 
3- תחושת ההתלבטות שלנו היא ערך בשבילו: יש לאלוהים רווח מסוים מלהעמיד אנשים במצב של דילמה מה יעשו וכדי להשיג זאת חייבת להיות לאדם בחירה חופשית. במקרה זה אפשר אפילו להגיד שנתינת מצוות והוראות לאדם רק תפריע למטרת הבריאה, כיוון שהיא תצמצם את המצבים בהם ירגיש התלבטות.
4- לכל בחירה שהאדם יעשה יש ערך זהה בשבילו: הבחירה של האדם באופן עצמאי במעשה מסוים אכן מהווה מטרה בשבילו, אך ההכרעה עצמה היא המטרה ואין משקל שונה דווקא למעשים ספציפיים. למעשה מדובר בעיקרון שבכל מקרה קיים בעולם- לדוגמא אם יש לי מטבע אחד ולפניי שני עניים שאיני מכיר כלל, ברור שאין משמעות לבחירה למי מהם לתת. אני מציע להרחיב עיקרון זה ולטעון שאולי (אם ההכרעה עצמה היא המטרה) גם לאפשרות לא לתת את המטבע לאף אחד יש ערך ששקול ל2 האופציות האחרות.
5- הממד הדאונטולוגי של המוסר: אתה טוען שההכרעות המוסריות אכן יכולות להיות התיקון ה״דתי״ שאלוהים מצפה מאיתנו, אך רק בתנאי שנהיה מודעים לכך (על ידיי התגלות) וכך לא נתייחס אל המוסר רק כאמצעי  לתיקון החברה.
מצד שני הזכרת בכמה מקומות שאין לך אינדיקציה לכך שאנשים דתיים מתנהגים באופן מוסרי יותר מחילונים או מאתאיסטים. אם כך לא מובן לי על סמך מה אפשר להחליט שאלוהים מעדיף בחירות מוסריות שנעשות דווקא כתוצאה מהתגלות מפורשת, על פני אותה התנהגות באופן שהמבצע לאו דווקא מודע למטרה. אפשר אפילו לחשוב על  יתרונות לנטיעת חוש מוסרי טבעי באדם ותו לא, מאשר התגלות חד פעמית שיכולה להישכח ולעבור עיוותים עם השנים.
האפשרות שאלוהים מצפה מאיתנו לבחור דווקא במעשים מסוימים שאינם המוסר יכולה להישמע לנו יותר צפויה ואולי פחות מוזרה, אבל הוא לא בהכרח ״חושב״ באותה צורה כמונו.
אפריורית, כל האפשרויות בעלי סבירות שקולה.
אתה ציינת שאכן יש ל״טיעון העד״ משקל מסוים, כלומר אמינות המסורת היהודית נותנת העדפה מסוימת לאפשרות שהוא דורש מאיתנו דווקא מעשים ספציפיים שנמסרו בהתגלות, אך זו עדיין רק אפשרות אחת מתוך כמה. מהסתכלות סטטיסטית קרה- נראה שרוב הסיכויים הם עדיין לטובת אחת משאר האופציות האחרות.
בלי נימוקים לחוסר סבירות שהמסורת זויפה, לכאורה אין כאן ״תמונה חזקה״ מספיק. אולי לא הייתי מצפה מאדם רציונאלי לעבור באופן גורף על התורה, וכן לחשוש במידה מסוימת כי זאת אפשרות שקיימת. אבל נראה שגם לא לאמץ אורח חיים דתי מלא.