מלחמת מדין

ראה את הבנתי בסוגיות אלו פה:

https://mikyab.net/forums/topic/בין-המוסר-למלחמת-מדיין/

ברשותכם מתערבת בשאלה – האם לא מטריד אתכם שעם ישראל הצטווה פשוט להרוג את כל הילדים (הבנים) של מדין? וזה לא אוכלוסייה אזרחית שנהרגת בשטף המלחמה, ואולי אי אפשר להמנע מכך, אלא הרג אם אפשר לומר בדם קר של ילדים.. וזה לא "משל היה" כמו בן סורר ומורה או עיר הנידחת, אלא ממשי לגמרי. האם לא אמור להפריע לנו שהתורה לכאורה נוקטת בעמדה לא מוסרית? האם זה נראה לכם מוסרי? האם הייתם מקבלים בשלווה פסיקה כזו היום?

ולא הצלחתי להכנס לקישור של M, כנראה ישן מדי. אם M קורא זאת ויש אפשרות אשמח לקבל קישור חדש

אורלי שלום.
שאלה טובה ובצדק היא מטרידה אותך. אבל מנימת הטרוניה שאני חש בה בדברייך עולה התרסה סמויה כאילו כל מי שעוסק בהיבט כלשהו של סוגיא זו חייב לגעת גם בשאלה המוסרית. אקדים שאני חולק על כך. ניתן לגעת בסוגיא שיש בה מרכיב מוסרי משמעותי ולהתמקד בהיבט אחר בלי לגעת בו. כמו טיפול בהיבטים שונים של השואה. לדוגמה יפה ראי בטור 89 (על "האגדה האורבנית" מהטכניון).

[אגב, מניסיון מאד ברור שלי עולה שמשום מה טענות כאלה נפוצות הרבה יותר אצל נשים, שפעמים רבות לא מוכנות לעבור על יד מרכיב מוסרי או היבט אנושי חזק בסוגיא הנדונה, ולדון בצורה קרה בהיבט אחר שלה. זה בולט מאד בלימוד גמרא שלפעמים נראה להן קר ומנותק מדיי. לדעתי זה לא נובע בהכרח מרגישות יתר מוסרית אלא מחוסר יכולת/מוכנות לנתק בין מישורי דיון. אבל זו כמובן רק השערה על בסיס ניסיון אישי שלי]

לעצם שאלתך, הדבר תלוי בהקשר. ראי כאן שאלה דומה לגבי מחיית עמלק: https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7/

אתה צודק לגבי נימת הטרוניה, הדבר נובע מכך שזמן רב הטרידה אותי השאלה ובחיפושים רבים בפרשנים לא מצאתי התייחסות לכך, כך שלא מדובר רק בחוסר יכולת או מוכנות לנתק בין מישורים בסוגיא, אלא מתסכול שנראה שיש נטייה רווחת לא לתת כלל התייחסות לכך. מה גם שבסעיף ג' נשאלה השאלה – מה אשמים הטף, ובשבילי לפחות זו לא הייתה תשובה מספקת, לומר רק שהם חיילים פוטנציאליים. גם ההשערה שהדבר נובע מחוסר מוכנות או יכולת להפריד בין מישורי דיון ולא מרגישות מוסרית היא בעיני ולענ"ד מתנשאת. מחילה.

בכל מקרה תודה רבה מאד על ההתייחסות, בעז"ה אעיין בדברים בהמשך

הבאתי את הדוגמה של נאצים שמגדלים ילדים לתרבות הרצח שלהם. האם שם לא היית מקבלת מדיניות שהורגת גם את הילדים? אני כן.
לגבי ההתנשאות, אני דוחה טיעוני התגוננות מסוג כזה. אני אומר לך משהו שהבחנתי בו באופו מובהק מניסיון מצטבר ארוך שנים (אני מלמד נשים לא מעט שנים), וחד משמעית יש הבדל גישה כזה. מה מתנשא בזה? אלו עובדות. ניתן לטעון שהן לא נכונות, אבל הטענה שזה מתנשא אינה עניינית.

מה שמתנשא זה להציג את זה כך שאם קשה למישהו עם בעייה מוסרית עד כדי כך שזה צורם לו שמתייחסים לאספקט אחר בדיון בלי להתייחס לבעיה המוסרית, זה נובע מאיזשהו חוסר יכולת להפריד בין דברים ולא מהרגישות המוסרית עצמה, שהיא אולי גורמת לזה. שנית, גם אם זה נכון ביחס להרבה נשים, לא נראה לי הולם לומר זאת לאישה ספציפית ששאלה שאלה מסוימת, ולייחס את שאלתה לאיזשהו מאפיין כללי של המגדר, ולא לבעייה עצמה שהפריעה לה

ואת ההקשר לנאצים אולי הבאת בתגובה לי, אבל לא בתשובה הראשונה שהיתה לשואל הראשון, ולזה התייחסתי.

ולטעון שלגברים אין רגישות מוסרית, זה לא מתנשא? (או שמא לנשים מותר להתנשא?)
מה שתליתי את זה בחוסר יכולת/מוכנות להפריד בין מישורים ולא ברגישות זה משתי סיבות: 1. ראיתי את זה גם בהקשרים שלא קשורים למוסר (לדוגמה, בדיונים שעוסקים במצב היפותטי נשים מתעקשות להעיר שמצב כזה לא ייתכן). 2. גם אם יש רגישות מוסרית מופלאה, מי שמבין שכעת עוסקים בהיבט אחר לא מוצא עצמו חייב לשרבב את המוסר לדיון.

איני רואה מה לא יאה בזה. זו הערה עניינית שנועדה להסב את תשומת ליבך לכשל רווח וטיפוסי. אם זה לא נכוו, אז כמובן ניתן לדוו בזה אבל אם זה נכון אז לדעתי זה יאה ונאה.