מנהגי עדות וסמכות מרא דאתרא

שואל:
הבנתי שבבית יוסף, הרב קארו טוען שפסיקת ההלכה שלו בעלת תוקף רק במקום שאין מנהג, אבל במקום שיש מנהג, ההלכה היא כפי המנהג. איך זה מסתדר עם זה שתוקפם של מנהגים הוא רק במקום שבו ההלכה רופפת?
בנוסף, כתבת שבמקום שהלכה רופפת בידך או בדברים שאינם מנהג פסיקה, הלוך אחר המנהג. השאלה אחרי איזה מנהג להלוך, הרי יש מנהגים שונים לכל עדה? האם צריך לבחור עדה מסוימת וללכת אחר המנהגים שלה בהקשר הזה? או שאולי אפשר לשלב מנהגי עדות שונות כראות עיני? או שאולי אני מחויב למנהג האשכנזים כי אבי אשכנזי?
בנוסף, נניח שברוב המקומות אין לי הכרעה ברורה מהי ההלכה (כלומר הלכה רופפת בידי), האם מותר לי להלוך אחר דברי המקל בדרבנן ואחרי המחמיר בדאורייתא? למשל בדוגמא שנתתי על דגים בחלב?
כמו כן, האם מנהג שאינו מנהג פסיקה (למשל מנהג סליחות החל מראש חודש אלול לספרדים או מנהג חנוכת בית) האם יש חובה ללכת לפיהם במידה והם מנהגים שנהוגים על ידי עדה מסוימת (לא מנהג כלל ישראל כמו כיסוי ראש למשל)?
סליחה על ריבוי השאלות, פשוט זה נושא שאני מאוד מבולבל בו, והדעות בו מאוד חלוקות בפוסקים.
———————————————————————————————————————-
הרב:
כפי שכתבתי לך, הלכות מנהגים יסודם במנהג. אין להן בסיס ממשי, וכל אחד עושה מה שנראה לו. לכן כל מה שאני יכול לומר לך הוא מה נוהגים לעשות ביחס למנהגים. נהוג היום (בניגוד לעבר) שאדם משתייך לעדה לפי מוצאו (=אביו), ומשם הוא לוקח את מנהגיו. כשמדובר על קהילה זו ודאי תוצאה של בחירה והחלטה להשתייך אליה. בכל מקום יש כמה קהילות, ולכן המקום לא קובע.אני לא מכיר את האמירה הזאת של הבית יוסף. בכל אופן סביר להניח שיחסו למנהגים היה שונה משלי. הוא היה פוסק של תקדימים גם בתחום ההלכתי הטהור (הרי הוא עצמו כותב שהוא פוסק לפי רוב משלושה פוסקים: רי"ף, רא"ש ורמב"ם. אם כי גם הוא עצמו סוטה מזה לפעמים).לשלב מנהגי עדות שונות זה הדבר הכי תמוה בעיניי. עד ששכנעו אותי לעשות דברים חסרי שחר וחסרי מקור רק כי נולדתי אשכנזי או ספרדי, למה שאעשה זאת בלי שאני משתייך לעדה הזאת? או שאתה הולך אחרי אביך, או שאל תעשה מנהגים בכלל (אלא אם יש משהו מהם שמדבר אליך, ואז תעשה זאת סתם כי אתה רוצה).כשאין לך עמדה בסוגיא כלשהי, או שתעשה לך רב שיכריע לך או שתנהג לפי דיני ספיקות.דגים בחלב זה דבר חסר שחר וחסר מקור ואין שום סיבה בעולם לעשות משהו בקשר אליו.כבר דיברנו על מנהגי עדות. לא הבנתי את השאלה על מנהגי סליחות. במנהגים נהוג לעשות את מה שמקובל בעדה שלך (של אביך).
———————————————————————————————————————-
שואל (אחר):
שלום הרב , ברצוני לשאול האם המרוקאים שהגיעו לא״י מחויבים לבטל את מנהגם שנהגו בחו״ל ולנהול כמנהג כמר״ן בא״י ?
בנוסף, לגבי המנהגים שנהגו אבותיי כמו הרמ״א בתשעת הימים האם אני מחוייב להם?
———————————————————————————————————————-
הרב:
למה אתה שואל דווקא על מרוקאים? הרב עובדיה רצה לטעון שכולם חייבים לנהוג כמותו באתרא דמרן. אבל זו המצאה שאין לה בסיס ואף אחד לא מקבל אותה, ובצדק.
אוסיף שאני אישית בכלל לא חושב שיש חיוב לנהוג כמנהג כלשהו, לא מרן ולא הרמ"א ולא אף אחד אחר. אדם צריך לנהוג כפי מה שהוא עצמו סובר, גם אם הוא אשכנזי וסובר כמחבר וגם להיפך. רק אם הלכה רופפת בידך אז הלוך אחר המנהג. ואם אינו בר הכי שיעשה לו רב.

לגבי השאלה השניה: כן. ענייני תשעת הימים כולם מנהג, ולכן יש חשיבות למנהג אבות. בהלכה יש מקום לסטות ממנהגי האבות.
———————————————————————————————————————-
שואל:
לפי עמדתו של הרב בנוגע לאדם שיכול לפסוק הלכה לעצמו ואינו מחויב למנהג כלשהו בין מרן לבין הרמ״א והרי קיבלנו הוראות מרן לפי ש200 חכמים סמכו למרא דאתרא דישראל וקיבלנו את שיטת פסיקתו ולמה לא לפסוק על פי המחבר?
———————————————————————————————————————-
הרב:
אלו אגדות עם. אני לא קיבלתי את שיטת פסיקתו. ממש לא. כפי שהסברתי, אין מושג של מרא דאתרא מת. אוסיף שבתשובת ר"י בן הרא"ש כתב שאין ללכת אחר פוסק כלשהו, אלא מרא דאתרא פוסק לפי הבנתו. ומעבר לזה, כשהלכה רופפת אתה הולך אחר המנהג. אבל כשיש לך עמדה אתה עושה מה שאתה מבין ולא מחפש מנהגים. לכן גם אם כשאני מסופק אני אלך אחרי המחבר – זה רק שיש לי ספק.

למקור ההלכתי של המושג 'גדול הדור' יעוין בספרו של אאמו"ר, חלק א' עמוד 84 – ניתן לאחזרו כאן: http://www.eretzhemdah.org/data/Uploadedfiles/ftpuserfiles/books/government_and_country/1.pdfלגבי 'מרא דאתרא מת' – הכוונה היא שיש מקומות שקיבלו על עצמם פסקים של תלמיד חכם אף לאחר פטירתו. ראה כאן:שו"ת הרשב"א חלק א סימן רנגומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי זכרונו לברכה ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם. ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שהם מתירין נוהג בו איסור. שאין אלו כרבם ממש דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו

כשאמרתי שאין מקור התכוונתי למקור ראשוני. לגבי הפקר בי"ד יש מקור (לפחות לשיטות שמדובר בבי"ד הגדול שבדור). אבל סמכות כללית לגדול הדור איני מכיר לה מקור. אכן יש מהראשונים שכתבו זאת בלי מקור, אבל הדברים תמוהים. מניין יוצאת סמכות זאת? הרי הסמכות להפקיר ממון מוכיחה את ההיפך, שדווקא על כך קיבלו סמכות ולא על כל שאר סמכויות הסנהדרין. אחרת מאי שנא סנהדרין? ודברי החינוך ידועים אך תמוהים ולא מוסכמים. ואולי הסמכות היא כדברי הראי"ה על הסכמת כלל ישראל שהיא כסמכות הסנהדרין, אבל אז שוב מדובר על הסכמה ולא על סמכות. וכשאין הסכמה אין סמכות. משא"כ אם היתה סמכות הלכתית לגדול הדור היא לא תלויה בהסכמה (כמו שסמכות הסנהדרין לא תלויה בהסכמה). והנפ"מ היא שגם אם אתה אוחז שפלוני הוא גדול הדור אין לך שום חובה לשמוע לו, והרי זהו המצב בזמננו לגבי אלו שמקובלים כגדולי הדור. יש גם מהראשונים שכתבו שבי"ד הגדול שבדור יכול לענוש עונשי גוף, אבל גם לזה אין מקור. זהו פשוט צורך השעה (לדעתם) ולא דין שנלמד ממקור כלשהו. ולגבי מקום שנהגו לעשות כדברי פוסק אחד, ידועים דברי שו"ת זכרון יוסף (לבן הרא"ש, הביאו גם בקו"ש ב"ב כמדומני) שכתב שאין לזה תוקף (לפחות במקום מרא דאתרא, כפי שגם הבאת כאן מהרשב"א). בכל אופן, לא מדובר על אתרא דמרן בגלל שהוא היה כאן הרב ויש לו סמכות, אלא זה לכל היותר כמנהג שקיבלו לנהוג כדעתו (ולא חובה מכוח סמכות). והנפ"מ היא שהפה שאסר (=הציבור) הוא גם המתיר, משא"כ לגבי מצב של סמכות הלכתית. בכל מקרה, כאן בא"י זה לא המצב. אפילו בזמנו של ר"י קארו לא נהגו כאן כדעתו.