מנהג ישראל דין הוא וקטניות

תודה, אשמח לפירוט קצת יותר רחב מה זה מנהג שטותי, זה דבר לא הגיוני כמו קטניות בימינו? זה מילא, אבל שאלה קצת אחרת היא לגבי תקנת חכמים, אם הם אומרים משהו שנקרא שטותי בימינו, עדיין ננהג ככה?

אתה רוצה הגדרה לשטות? מנהג שטות לא אני המצאתי. זה מונח הלכתי רווח. יש מנהג חסר טעם. מנהג שיש לו טעם והוא אידיוטי (או סותר הלכה. נדיר שמנהג עוקר הלכה). ויש מנהג מזיק.
תקנת חכמים עקרונית מחייבת תמיד. זו הלכה ולא מנהג. אבל יש שינויי נסיבות שמצדיקים ביטול. ראה מאמרי על ביטול תקנות.

אם הסיבה ההסטורית האמיתית היית שהאשכנזים חששו לדעה מרחיבה של דעת ר' יוחנן בן נורי, ואסרו את הקטניות כי חשבו שהן חמץ באמת ולא בגלל חשש, תהיה לזה נפק"מ לעניין החיוב במנהג לדעתך?

אם לא פוסקים כמוהו אין סיבה לחשוש לזה, ובטח לא להמציא גזירות וחששות. מה עוד שריב"נ לא דיבר על קטניות בכלל אלא על אורז. ההסבר הפשוט הוא אחר, וכך גם נוהגים להסביר זאת היום.

אני אדייק את שאלתי, היו פוסקים שפסקו את המנהג של הקטניות להלכה, לכן מדוע אני לא מחוייב לציית להם אבל לפסיקה של חז"ל כן? מתי זה נחשב חז"ל ומתי זה לא? אם זה מי שכתבו או חתמו את הגמרא מדוע להם אני אקשיב לא משנה מה אבל לפוסקים קצת יותר מאוחרים אני לא אקשיב? אני מבין מה זה מנהג שטותי אבל כשהוא נפסק להלכה איזו סמכות יש לנו לפסוק אחרת חוץ מהשכל?

הלכה מחייבת היא או מה שכתוב בתורה או מה שנקבע בבי"ד הגדול (מכוח לא תסור). בי"ד הגדול יש לו שתי סמכויות: לחוקק (דיני דרבנן) ולפרש (דיני דאורייתא). כל קביעה של כל אחד אחר אינה מוסכמת ולא מחייבת. אתה יכול כמובן לסמוך על פוסק כלשהו אבל אינך חייב לעשות זאת. לדעתי רצוי לא לעשות זאת אלא להגיע להיות בר הכי שפוסק לעצמך.
לתלמוד יש מעמד מיוחד, מכוח קבלת כלל הציבור. הוסכם על כל חכמי ישראל שלא חולקים עליו. לכן דה פקטו זה תקף כמו החלטות בי"ד הגדול. כל מה שאחרי התלמוד אינו מחייב. ראה רא"A סנהדרין פ"ד סי' ו באריכות, ותמצית הובאה בחו"מ סי' כה.
העובדה שפוסק כותב משהו לא אומרת כלום. אני אעיין במה שהוא כותב ואראה האם אני מסכים או לא. יש לפוסקים נטייה לתת מעמד למסורות, ובעיניי זו נטייה בעייתית ומוגזמת. החשש מהרפורמה עוד העצים את זה, וכך נולדה מפלצת הקטניות.
אין דבר כזה לפסוק להלכה את דין הקטניות כי אין לו שום מקור מכל אלו. הפוסקים המציאו תוקף פיקטיבי לדין התימהוני הזה כנראה מחשש לפורצי גדר. אבל מה לעשות, זו לא האמת.

אין כזה דבר "מנהג ישראל דין הוא". זה ציטוט מעוות. מנהג הוא מה שהוא לא דין ולכן זו סתירה מיניה וביה. דינים הם הארבעה חלקים הראשונים של התושב"ע (לפי החלוקה של הרמב"ם במבוא לפה"מש). והמנהגים הם החלק החמישי. המימרא היא "מנהג ישראל תורה הוא" והכוונה שמנהג הוא הלכה ולכן חובה (או מצווה) לקיימו (יותר מדוייק שלפי ההלכה יש לקיים מנהגים).

הרב מה דעתך על התיזה שאיסור קטניות בפסח, שכיום לא נראית לו כל סיבה נראית לעין, הוא כנראה דוגמא בולטת להבנת ממדי עומק בתקנה או מנהג, מעבר לסיבות הנגלות שבגללן היא תוקנה או הונהגה. ההשגחה שגרמה למנהג זה להשתרש (להפוך קאנוני), רומזת לנו בכך שישנן סיבות מהותיות לאיסור קטניות בפסח, מעבר לחששות החמץ שהיו למשתמש בקטניות בזמנים עברו.

דעתי על כך כתובה בטור 2. הסברתי שם שקטניות אינו מנהג אלא חשש.
וגם לגבי מנהגים או תקנות דרבנן, לדעתי התזה של טעמים נסתרים היא המצאה שמטרתה להסביר למה אסור לשנות. במקום זה אפשר לומר את האמת, שזה מחייב הלכתית פורמלית.
לכן גם המציאו את רוח הקודש של האמוראים, כי חששו שבלי זה לא יקבלו את סמכותם. וגם שם עדיפה האמת: הם בני אדם כמוני וכמוך, וסמכותם מבוססת על כך שקיבלנו עלינו את התלמוד.