מסירת 'המפתח' לקב"ה

בהארה האחרונה בספר 'את אשר ישנו' המדברת על שמירת שבת מול חיי אדם, הרב אומר דבר שיכול לעזור לאדם שמנקלע לקונפליקט מוסרי הלכתי מסוג כזה צריך לזכור כי הקב"ה הוא זה שיוצר את הסיטואציות של פיקוח הנפש והוא יכול גם להציל את האדם שבסכנה. ואנחנו צריכים למסור את המפתח לקבה במקרים כאלה. ולא הבנתי- אם הסכנה בפיקוח הנפש היא מאדם אחר (רוצח נניח) אז כיצד אפשר לומר שהקב"ה יכול פשוט להציל את הנרצח- הרי זו המשמעות של הבחירה החופשית של הרוצח? (נראלי שהרב אמר משהו כזה בהקשר של השואה). ואם הסכנה היא בגלל איזה חוק טבע (נניח מי שנפלה עליו מפולת) הרב גם אמר (אני לא זוכר בדיוק איפה, ויכול להיות שאני טועה… ) שבאופן כללי חוקי הטבע הם גם 'ערך' בעולם שיצר הקב"ה ( כי הרי אם לא היינו יודעים -שכח הכבידה נניח – עובד כל הזמן בלי יוצא מן הכלל, לא היינו יכולים לסמוך על מטוסים, מחשבים וכו' וזה גם דבר חשוב בעולם, וללא סיבה מאד מאד חשובה לא סביר שיקרה 'נס'.) ולכן ההנחה היא שאם אדם נוטה למות, זה בהחלט תלוי גם בפעולה שלנו, לא? המסירה של המפתח לקב"ה במצב הזה לא תעזור כי משיקולים שונים כנראה שהקב"ה לא יתערב- אז זה לא מאד מרגיע מבחינת האדם עם הקונפליקט המוסרי, לא?