מספר שאלות

שו"תקטגוריה: פילוסופיהמספר שאלות
הנגד שאל לפני 7 שנים

ערב טוב כבוד הרב,
בהמשך לשיעור שהעברת ביום חמישי בערב בבית הכנסת יקר בתל אביב על חופש וחירות, שבסיומו לא רציתי לעכבך ולכן שאלתי רק בעניין הטור שעסק בענייני הכלבים, חשבתי על שתי שאלות:
א. כשהרב הבחין בשיעור בין חירות לחופש, ובפרט כשדיבר על חירות, הוא חזר מספר פעמים על כך שביטוי לחירות היא פעולה הנעשית בתוך מסגרת חוקים, אך מבלי שאלו יכתיבו את אופן פעולתי (או דעתי) עליי, ולכך אם הבנתי נכון כאמור, קראת חירות. אך קשה הדבר – כל "מעשה של חירות" האם אי אפשר היה לומר עליו שלמעשה לא הייתי מוגבל מראש לעשותו אם הצלחתי לעשותו? אנסה להדגים בעזרת אנאלוגיה לחוק הכבידה. 
חוק הכבידה הוא חוק שמטיל עליי מגבלות. אם למשל אני מתחיל לרוץ בירידה אני יכול "לתת לו" לדרדר אותי למטה במהירות, או לחלופין לבחור לעצור, להאט את הקצב, לרדת בדילוגים וכו' ולמיטב הבנתי מעשה כזה (כלומר לדוגמה, לעצור באמצע הירידה ולא לתת לכוח הכבידה לדרדר אותי למטה בריצה) הוא מסוג המעשים שדומים למעשה שהרב היה רואה בהם ביטוי לחירות. קושייתי היא: אם הצלחתי לעצור, האם למעשה לא התגלה כאן שחוק הכבידה לא מגביל אותי בעניין זה לפחות? ואם הוא לא הגביל אותי אף פעם מלעצור, האם לא מדובר במעשה חופשי (לפי ההגדרה של הרב לחופש שהוא דיבר עליה בשיעור) ולא במעשה "חירותי"? וכך יוצא שכל מעשה  עונה לאחת משתי הקטגוריות: אם הצלחתי בו, הוא נעשה במסגרת חופשית. ואם לא, איני מסוגל לעשותו ואין פה שאלה של חירות או חופש בכלל. מקווה שהקושיא ברורה.
ב. בזמן הניסוי התייחסת לניסוי בסיגנלים שניסה לאשש או להפריך את הבחירה החופשית וטענת שלמרות שהתגלה שהסיגנל מקדים את הבחירה, מדובר למעשה בגילוי סביר לאור העובדה שלנבדק לא עמדה בפניו דילמה אמיתית. אך תהיתי האם עדיין בכל זאת אין כאן חידוש בניסוי: הרי ללא הניסוי, יש הוה אמינא לחשוב, שבחירה חופשית פירושה רגע כלשהו של החלטה ורק אז לאחריו יצירה של סיגנל שמוביל למעשה שבחרנו. אך לאור ממצאי הניסוי, התחדש לנו שבחירה חופשית פירושה (לפחות כשיטתך) לא רגע מסוים שמכונן סיגנל, אלא שסיגנל אינו המכתיב היחידי בשאלה מה יעשה אדם. זהו חידוש גדול שכן למדנו שלמעשה "תוכן" הסיגנל אינו מחייב!
וללא קשר לדברים שנאמרו עד כה, אשמח לדעת מה דעתך על הריאיון שפורסם בערוצי החדשות של הרב אלי סדן עם דנה וייס (ובפרט בדקות האחרונות שם נראה שהוא מכנה את עצמו "סובלני" בדיוק במובן שבו אתה היטבת להגדירו).
שבוע טוב, מקווה שהדברים לא יצאו ארוכים מדי.
 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 7 שנים

א. האנלוגיה המדויקת יותר היא הבאה: במסגרת חוק הגרביטציה קשה לי לטפס במעלה מדרון תלות וקל לי לרדת לעמק. ובכל זאת אני בוחר לטפס למרות שאחרים בוחרים לרדת. זו חירות שכן פעלתי נגד אילוצים. ברור שלא מדובר על פעולה נגד אילוצים דטרמיניסטיים כי זה אוקסימורון. אבל במסגרת האילוצים שלא בידיי בחרתי בעצמי את דרכי ולא נתתי להם לנתב אותי. כפי שהסברתי בשיעור, גם במחנה ריכוז יש אילוצים חזקים ביותר ועדיין יש שנתנו את פת הלחם שלהם לאחרים. זו דוגמה דומה. איני יודע אם אתה מכיר את ספרי מדעי החופש, שם הדברים מוסברים באופן מדויק ומפורט יותר.
ב. אכן נכון. יש בזה בהחלט חידוש. יש עוד חידוש שיותר נוגע לענייננו, שלמרות שיש לנו תחושה שהחלטנו לא תמיד זה משקף את האמת.
לא שמעתי את הראיון.

הנגד הגיב לפני 7 שנים

א. ובכל זאת, גם לפי האנאלוגיה שלך – מבחינה לוגית, מה ההבדל בין מעשה שקשה לי לעשות ובכל זאת הצלחתי לעשותו לבין מעשה שהצלחתי לעשותו ללא בעיה? הרי במבחן התוצאה "התגלה" שבשני המקרים לא הייתה קיימת מגבלה לעלות על ההר.
טענתי היא, שלמצב שבו אני עושה דברים אך תחת מגבלות (מה שכינית חירות) אין משמעות ייחודית מבחינה לוגית על פני אותו המעשה שעשיתי ללא הגבלות. כאמור, בשניהם הצלחתי ולכן לא הייתי מוגבל אף פעם.

ב. אשמח אם תוכל לזלוג מעט מחוץ לאנאלוגיה ולתת דוגמא להתנהלות "חירותית" באורח החיים של אדם דתי.

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

א. היתה מגבלה שהקשתה עליי. גם זו מגבלה. הרי מגבלה שהופכת את זה לבלתי אפשרי ברור שלא אוכל לפעול כבן חורין נגדה. תמיד מדובר במגבלות שמותירות מרווח כלשהו שבתוכו אני מתמרן. אנשים שהם פחות בני חורין ייכנעו למגבלה ולא ייאבקו נגדה.
ב. אדם יכול לחדש דרכי מחשבה חדשות (כמו הרמב"ם), נגד המקובל כי כך נראה לו נכון. הוא יכול לפסוק הלכה אחרת מהמקובל כשהוא מוצא הנמקות יצירתיות (במובן החיובי. הנמקות נכונות שלא חשבו עליהן). לדוגמה, ר' שלמה קרליבך נהג באופן שגונה על ידי כל הרבנים. אחרי מותו הוא חזר ונעשה מקובל יותר. בין היתר כי הבינו שהיתה הצדקה למה שעשה. אני אגע בנושא הזה בהמשך הפוסטים שאני כותב כעת על הנושא.

הנגד הגיב לפני 7 שנים

א. כפי שכבר ציינת מספר פעמים, מוגבלות היא חוסר יכולת לעשות משהו מוגדר. לפי הגדרה זו, אני טוען שתי טענות: 1. אין כאן מגבלה מכיוון שאם הדבר המוגדר הוא טיפוס על ההר אז הצלחתי לטפס על ההר (ופשיטא שלפי ההגדרה לעיל אין עניין האם הדבר היה קשה או קל כלל) וגם\או לחלופין 2. אם הדבר המוגדר הוא לטפס על ההר בקלות אז אכן קיימת כאן מגבלה. ומצד שני, מעולם לא התגברתי על המגבלה הזו שכן למרות שהצלחתי בסופו של דבר לטפס על ההר, עדיין זה לא נעשה בקלות.

כבוד הרב, אני חותר לנקודה שלאחר מחשבה רבה על הנושא של הטורים האחרונים שלך (ובהמשך לשיעור בבית הכנסת יקר), אינני כה בטוח שהיחסים ששרטטת בין המצב (או "הנכס" כלשונך) שנקרא חופש לבין הערך חירות כאלו ברורים.
אם ניקח לדוגמא את התייחסותך לנושא האסתטיקה והטעות של הפוסטמודרניזם שחשב שניפוץ כל מסגרות החוקים של האומנות יוביל לאומנות "נעלה" יותר. אמנם לשיטתך ברור מה הטעות כאן – הפוסטמודרנים "התבלבלו" בין חופש לחירות. הם אינם ערים לעובדה שערכה של האומנות נשאב דווקא מהמגבלות של סגנון, צורה, מסר וכו'. אך אפשר לנסח את המהפך הפוסטמודרני גם במונחי חירות ולטעון שככל היותר מדובר כאן במחלוקת מה ראוי להיות הגבול של היצירה האומנותית ומה לא. הדבר דומה (מצד עניין זה לפחות) לשאלה האם ומתי ראוי להשתמש בטיעון כבוד הציבור או לא בהלכה; כלומר, מתי צריכה לקבל ביטוי מגבלה זו, באיזה אופן, אם בכלל וכו'.
מרגע זה, השיח "שלפני רגע" כשל בכשל הנטורליסטי וזיהה חופש כערך, נהיה שיח אחר המכיל בתוכו מחלוקת ערכית בעניין המינון והאופי של מגבלות! וברגע שכולנו באותה סירה (גם אלו שטענת שמתבלבלים בין חופש לחירות וגם המחנה הדתי שמהווה דוגמא לקהל שיכול באופן פוטנציאלי להתנהג בצורה "חירותית"), דומה שההבדלים בין בני האדם לא שונים בצורה, אלא ככל היותר בתוכן.

ב. תודה רבה. אעקוב אחר הפרסומים הבאים.

מיכי צוות הגיב לפני 7 שנים

א. על כך כבר עניתי. פעולה שדורשת ממני מאמץ ומישהו אחר לא היה עושה אותה בגלל זה מבטאת חירות שלי. חבל על הפלפול המושגי.
ב. אם אכן זו כוונת הפוסטמודרניזם אז זה סתם ויכוח כמותי ולא חידוש של ממש. עם זה אין לי בעיה. אני מתווכח עם העמדה שדוגלת בשבירת המגבלות וראייתם כנרטיב סתמי ושרירותי. אם אתה טוען שאין כזו אני נוטה להסכים. אין מי שחושב כך, אבל יש רבים שמדברים כך (הם חיים באשליה).

השאר תגובה

Back to top button