מסרות ושמרנות, ואולי גם ערכאות
בעניין מסורת ושמרנות, ואלי גם שייך לעניין מעמדם של ערכאות.
הפסקה דלהלן מועתקת מדף מקורות של שיעור של ר' דוד יוטקוביץ בשבת האחרונה (כו סיון תשפ"ב).
שו"ת חזון איש (ס' רנה, לפי 'אוצר החכמה' קוב"א ח"ג קפ"ו) – לפנים היה ישראל עם לבדד ישכון, כל עניני ישראל היו נחתכים בדיני ישראל, לא נמצא מי שיגיש עצומותיו לפני ערכאות, גם מכירת בתים היו בב"ד של ישראל, רבים לא הבינו כלל שפת גוים, ובחייהם הבודדים היתה חביבה עליהם הברות של היהודים וזרה עליהם הברות הגוים, ובאופן זה היה קיים הדבר של שני שמות להעיר, שם שהיהודים קוראים ושם שהגויים קוראים. אבל עכשיו שכל יהודי משולב עם בתי המשפט שלהם בכל עסקיהם ואין להיהודים שום רגש בחירה בשם ברסלא משם ווצלאוו, ואדרבא חביב עליהם שם החדש משם הישן של מחריביהם, ורגילים בו בכל יום בכתיבת שטרות של הלוואות ומכירות ומיסים וארנוניות ושארי קשרים שעם הממשלה ובתי הדואר, וגם היהודים הנהיגו כן בגיטין וזה קבע שם זה לעיקר.
אם הבנתי נכון, ממקורות אחרים שהובאו בשיעור, הפוסקים שקדמו לחזו"א נחלקו מי מהשמות שהיהודים נותנים לעיר או לנהר הוא זה שיירשם בגט. ואיך מקומו של השם היהודי יחסית לשם שהגויים נותנים. והנה החזו"א מבטל כל דברי קודמיו.
האם החזו"א עושה שינוי הלכתי על בסיס שינוי בעובדות ?
יש דיון בסוגייה אצל נדב שנרב, קרן זוית, פרשת ויצא.