מעגל השוטים הדואליסטי
בסופו של דבר כל משנה פילוסופית באשר היא מבוססת על אמונה באינטואיציות. במקרה שלך אתה מאמין באינטואיציות שלך כי אתה מאמין שהן מגיעות מאלוהים וכו'. זאת מניין לך? לשאלה הזאת לא יכולה להיות שום תשובה, כי הרי כל תשובה שתביא תהיה בסופו של דבר תוצר של אינטואיציות כלשהן. אתה לא יכול להשתמש בכלי שבו אתה מטיל ספק בו בזמן שאתה מטיל בו ספק. מש"ל?
לפני שכותבים מש"ל צריך להגדיר את מה רצית להוכיח. זה לא ברור מדבריך.
זה כמו שלא ניתן לדעת על אמינות הראיה או החושים מכוח החושים עצמם. התשובה לאמון שלי באינטואיציה היא שאני פשוט רואה זאת (בעיני השכל). תמיד תוכל להעלות טענות ספקניות, אבל טענות ספקניות לא מטרידות אותי. התהיו שלי אינן ספקניות אלא קושיות ממש (וביארתי את ההבחנה הזאת במחברות).
ש',
למה אתה לא מסופק גם כלפי הטענה שהעלית – "אתה לא יכול להשתמש בכלי שבו אתה מטיל ספק בו בזמן שאתה מטיל בו ספק"? שתהפוך להיות על כל פנים לספק ספיקא.
למה שלא אטיל ספק בכללי ספק ספיקא? כבר כתבתי שאיני מתייחס לטענות ספקניות.
הרב – רציתי להוכיח שכמו שאתה טוען (בצדק) שיש מעגל שוטים למטריאליזם, דואליזם לא באמת פותר אותו. ההבדל הוא שהמטריאליסט שם מבטחו באבולוציה שתתכנת לו מוח שמסוגל להבין את המציאות ואתה שם מבטחך באלוהים. למה אחד טוב יותר מהשני?
עיני השכל זו פשוט מילה נרדפת לאינטואיציה, לא?
ידידה – שאלה טובה. אני חושב שהתשובה היא שבאתי לשכנע את הרב, ואם הרב לא מטיל בטענה הזאת ספק אז למה לי לטרוח?
המטריאליסט לא יכול לשים את מבטחו באבולוציה כי אותה עצמה הוא מכיר בגלל צורת החשיבה המדעית שלו ובצורת החשיבה הזאת לא יכול להיות לו אמון. לעומת זאת, אמונה לא בהכרח נובעת מחשיבה מדעית אלא מהכרה ישירה. אני יכול להאמין באלוקים באופן לא מודע ולפעול על פי זה וזזה מוצדק, אבל אני לא יכול להאמין באבולוציה באופן לא מודע (אני יכול כמובן להיות בנוי באופן כזה שנותן בה אמון אבל לא לחשוב ולהחליט שהיא באמת אמינה). האבולוציה היא תיאוריה מדעית וככזו מגיעים אליה בדרכי היסק מדעיות. אמונה היא הכרה בעובדה כלשהי.
דומני שכתבתי זאת במחברת הרביעית.
אבל גם ההכרה של האדם באלוהיו (באמונה) מגיעה סוף סוף מאותה חוש שישי שהרב נותן בו אמון.
ברגע שהרב מקשה על צורת החשיבה של הנטורליסט זה לא הגיוני שהוא יקשה רק על חלקים ספציפיים בדרכי החשיבה ולא על כל חלקי החשיבה. (בלי דררא כמובן)
טוב ראיתי עכשיו שוב בתשובה בהתחלה שאתה מכנה זאת כקושייה ספקנית בעלמא, אז לא משנה. (אע"פ שאני לא רואה חילוק ניכר סוף סוף בין השתיים.) סליחה שאני סתם התפרצתי לדיון שלא שלי.
נו, ה"הכרה הישירה" הזאת, מאיפה היא? היא מן הסתם עוד סוג של אינטואיציה (בדיוק כמו שחשיבה מדעית מבוססת בסוף על אינטואיציות). אין כאן הבדל מהותי.
הרב כתב בכמה מקומות בקוורטט שישנה מעגליות מסוימת עם האינטואיציה. האמונה באלוהים היא הכרה שמעית שמבוססת על ההכרה השמעית עצמה. וההצדקה לאמון באינטואיציה היא האמונה בגורם מתאם. תוכל להסביר יותר טוב את ההבדל בין המעגל המטריאליסטי לזה?
הסברתי את זה בכמה מקומות. ההבדל הוא בין ספקנות רגילה לבין ספקנות מבוססת. יש הבדל בין ספק שעולה סתם כי יש אפשרות אחרת, לבין ספק מבוסס (שיש סיבה להסתפק). גם בהלכה צריך סיבה כדי להסתפק (ראה דבריו הידועים של הראי"ה בעין איה שבת ל ע"ב).
המטריאליסט סבור (נכון יותר: נאלץ לסבור) שמחשבתו והכרתו של האדם נבנו בתהליך מקרי ועיוור. מכאן שהסיכוי שהמערכות הללו אמינות (כלומר שמה הוא תופס אכן משקף נאמנה את מה שקיים שם בחוץ) הוא אפסי. מה הסיכוי שמערכת שנבנתה בתהליך עיוור תהיה אמינה? זה דומה למטוס הבואינג של הויל (הסיכוי שסופה חולפת מעל מגרש גרוטאות תרכיב מהם מטוס בואינג). לחלופין, אם תרכיב באופן עיוור ואקראי חלקים של טלוויזיה זה עם זה, מה הסיכוי שתצא טלוויזיה פועלת? זה כמובן יכול לקרות אבל כדי להסיק שזה באמת קרה צריך להיווכח בזה בצורה ברורה עם ראיה. אין לנו ראיה לזה. לעומת זאת, האמון שלי כאדם מאמין באינטואיציה שלי מבוסס על ההנחה שהיא נבנתה על ידי הקב"ה (כמובן ייתכן שזה קרה בתהליכים אבולוציוניים. אלא שהם עצמם מכוונים ונשלטים על ידי חוקי הטבע כדי להגיע ליעד של אדם עם חושים וחשיבה אמינים) באופן מכוון ואמין. ייתכן שההנחה שלי שגויה (כי אין קב"ה או שהוא לא ברא אותנו או שהוא סתם מתעלל בנו), אבל זו סתם תהייה ספקנית (אולי זה נכון ואולי לא). אין כאן סיבה פוזיטיבית להסתפק, שלא כמו במקרה המטריאליסטי. זה כמו להטיל ספק במה שאני רואה מהסיבה שאולי משהו מתעתע בי. זה ייתכן. הרי לפעמים יש תעתועי ראיה. אבל כדי שאגיע למסקנה שזהו המצב אני צריך ראיה. זו תהייה ספקנית גרידא ורוב האנשים לא ממש מוטרדים ממנה.
כמובן, אחרי שהגענו למסקנה שהמטריאליזם הוא מעגלי, גם המסקנה המטריאליסטית עצמה (כמו התמונה הניאו-דרוויניסטית) נמצאת מאותגרת. הרי גם אליה הגענו בכלים הבעייתיים הללו עצמם.
אז בעצם כל הפילוסופיה שלך מבוססת על ההנחה שאלוהים רוצה שתדע את האמת. אבל בשביל לקבל את ההנחה הזאת צריך קודם לקבל שאלוהים קיים. מה שאני אומר זה שגם כאן יש מעגליות.
לדעתך הסיכוי שתהליך מטיריאליסטי יגיע לאמת הוא אפסי, אבל באותה מידה אפשר להגיד שהסיכוי שתיווצר עין הוא אפסי. מטיריאליסט גם ככה מאמין שהאבולוציה יצרה דברים שהסיכוי שלהם להיווצר סתם הוא אפסי, אז זה בסך הכל עוד פרט לרשימה. (ואני בטוח שאפשר למצוא מודלים מספקים ללמה אינטליגנציה יכולה לשפר שרידות ואיך אינטיליגנציה מגיעה לאמת)
סוף דבר, אני לא חושב שלמטריאליסט יש סיבות "פוזטיביות" לפקפק באינטואיציות שלו הרבה יותר מלדואליסט. בסופו של דבר שניהם מבססים את דעתם על אמונה במשהו שכיוון את האינטואיציות שלהם לאמת. בשבילך סביר יותר שזה אלוהים, בשביל אחרים סביר יותר שזה תהליך עיוור.
ברור שיש מעגליות, בדיוק כמו שלאמון בעיניים או בחושים יש מעגליות. בדיוק כמו שביהמ"ש העליון והכנסת קובעים את מסגרת סמכויותיהם. כך זה תמיד כשמגיעים לקצה השרשרת. אבל מעגליות היא בדיוק הספק הרגיל, הנגטיבי. הבדלתי בינו לבין ספק פוזיטיבי.
את השאר הסברתי היטב, ואיני רואה טעם לחזור על הדברים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer