מצא בכותל ישן

שאלה  מעניינת. לכאורה הטענה על אמוריים מוכיחה שאלו דווקא גוים, שאל"כ מדוע להיזקק לאמוריים. אבל ייתכן שאמוריים בא לאפוקי ישראל כי אם זה היה של ישראל אז זה היה של אבותיו של המחזיק (בפרט כשעוד היה איסור העברת נחלה).
בפוסקים נראה שזה תלוי אם ניתן לשער שהיה כאן הינוח או לא. בדרך הינוח אם המניח היה ישראל אז זה שלו לעד, ולא בגלל שאין חיוב השבה לאמוריים.
והנה, הרא"ש שם סי' ט כותב:
גמ' תנא מפני שיכול לומר [לו] של אמוריים היו. וחצירו אין קונה לו בדבר שאין עתיד להמצא. וכן מוכח לקמן (דף כז א) גבי הלוקח מן התגר דהרי אלו שלו ולא אמר קנה להו תגר כשהיו ברשותו כיון דאין עשוין להמצא. ועוד י"ל מה שנשאר טמון מן האמוריים לא היו לאותו שנפל הקרקע לחלקו כי השלל היה מתחלק לכל ישראל ואחר שעמד שם הרי הוא כאבוד מכל ישראל והרי הוא של מוצאו. וכי תימא תקנה ליה חצירו אחר שנתייאשו ישראל. לא עדיפא חצירו מידו. דאילו בא לידו קודם יאוש תו לא קני הואיל ובאיסורא אתא לידיה הלכך חצירו נמי בכי האי גוונא לא קניא ליה. וכיון דהראשון לא קנאה ה"ה בנו ובן בנו לא קנאה. [אטו] אמוריים מצנעי ישראל לא מצנעי. ל"צ [דף כו ע"א] דשתוך טפי וניכר שמימים רבים היה מונח שם ואפילו היה הכותל שנים רבות של אבותיו ואפשר דשתוך משעה שנתנוהו אבותיו שם. מ"מ כיון דאית ליה למיתלי דמימות אמוריים היו שם ולא הוחזק ישראל בממון לעולם הרי הוא של מוצאו:
בסוף דבריו נראה שתולה דווקא באמוריים.
וכן במ"מ פט"ז ה"ט וברשב"א כתב שהוא דווקא של גוים.