מצוות שהפכו לטקסים
שלום הרב!
שאלה שמעסיקה אותי לאחרונה:
כיוון שהתורה ניתנה בהקשר מסויים ובתקופה היסטורית מסויימת, מצוות רבות שבעבר השתלבו היטב באורח החיים והיו ההוראה של היהדות לדרך החיים הנכונה, נראה שהיום תלושות מהקשרן המקורי והפכו לסוג של טקס.
דוגמה ששמתי לב אליה לאחרונה היא מצוות ציצית. בעבר, צבע התכלת המופק מחילזון היה חומר צביעה יוקרתי והיה בשימוש בבגדי מלכות וכדו'. בהקשר כזה, מצוות הציצית כנראה קיבלה משמעות ברורה והגיונית והיתה חלק טבעי מהחיים של היהודי המקיים אותה.
כיום כמובן, לא משתמשים בתכלת המופקת מחילזון לצורך צביעה אלא יש דרכים יעילות וזולות יותר לצבוע בכחול, וגם צבע כחול כבר לא נחשב מלכותי או מיוחד. יש גם העניין של טלית קטן שלובשים היום כדי שיהיה בגד ארבע כנפות שחייב בציצית כשפעם כנראה בגדים רגילים היו בעלי ארבע כנפות.
בכל מקרה התחושה שלי היא שהמצווה כבר לא נמצאת במקומה הטבעי בחיים, אלא הפכה לסוג של טקס ואני לא יודע אם זהו אכן רצון ה' ממנו. לא נראה שזו היתה הכוונה המקורית…
זו רק דוגמה אחת. נראה לי שכל עולם ההלכה מלא במצוות כאלה (נגיד מלאכות שבת שמותאמות לחברה חקלאית…)
אני דווקא מתחבר לטקסים ואני גם מסוגל למצוא משמעות לפעמים במצוות ציצית כשאני מקיים אותה. אבל בכל זאת נראה לי שהמטרה המקורית של המצוות האלו היתה כחלק מהחיים ולא בצורה כל כך מלאכותית.
אשמח לשמוע מה דעתך בנושא. תודה רבה!
ככלל, אני דווקא ממש לא מתחבר לטקסים.
שאלתך תלויה בהנחה שאכן זו היתה המשמעות המקורית של המצוות הללו. אני לא יודע אם זה נכון. אם זה נכון נותרת רק שאלת הסמכות. אם זה לא נכון – השאלה מעיקרא ליתא.
מצוות צריך לקיים לא משנה מה הסיבה. המצווה עומדת בעינה. מה זה משנה אם צבע הציצית של מלכים או לא?
דווקא המשמעות של הציצית היא לזכור את המצוות… זה העיקר.
וכך לגבי השבת – צריך לשמור את השבת גם אם נגיד שמלאכות שבת מותאמות לחברה חקלאית…, אגב – לפי אילו מלאכות אתה חושב שצריך לשמור את השבת נגיד?
זו ממש דרישת טעמא דקרא. התורה אומרת לצבוע בחומר התכלת דווקא. אתה משער שהטעם הוא גינוני מלכות ומנסה להסיק מכך השלכות מעשיות. אבל כשנפסק שלא דורשים טעמא דקרא בעצם אומרים שבמצווה יש תמיד יותר מהטעם הנגלה לעין.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer