מציצה בשבת

הנושא של מציצה בשבת נושא ישן. הראשון שהתפתל בזה היה התפא"י (בועז שבת יט) והוא אכן מסיק דבר מוזר, שבשבת ימצוץ חלש. הרב קוק (דעת כהן סי' קמ) כתב תשובה יפה, לאחר שפורך דברי השואל שאנחנו מחזיקים במציצה מסיבות קבליות בטיעון שלא כך מבררים סוגיה ופשטות הגמרא שזו רפואה, הוא מאריך להסביר שאיננו סומכים על הרופאים להקל, וכאשר מקובלנו מחז"ל שבלי מציצה זו סכנה, איננו יכולים להפקיע מדבריהם, בפרט שלא ניתן להוכיח אמפירית שאין במציצה תועלת, כי מי יודע כמה ניזוקו וכמה מתו מחמת שלא מצצו להם. דבריו נחמדים אך נפתלים ודחוקים (ונמשך אחריו בצי"א ח"ח טו).
דברי ד"ר הלפרין נאמרו רק ליישב את הדברים, אך בוודאי שאין בהם טיעון משמעותי להצדיק מציצה לכתחילה אילו לא היה כתוב זאת בגמרא. ושמעתי גם בשם אורולוג ידוע שדבריו הבל.
שמעתי גם שלד"ר לוי מבית וגן הייתה תאוריה דומה לשל הלפרין, והציע את הדברים לפני רש"ז אויערבך. רש"ז הפריכו לאלתר והשיב לו בשאלה: האם כאשר יבוא אליך חולה עם פצע, או אפילו בנך הקטן, האם תעשה לו 'מציצה'?!…
קיצרתי מאוד. בכל אופן, לתחושתי הדברים לא מספיק ברורים, למרות שבביצוע מציצה בשבת איני חושש לגיהנם…

הוא אשר אמרתי. רק אעיר שאני לא מסכים לדברי ראי"ה שאין סומכים על הרופאים להקל:
ראשית, זה גם להחמיר (בהל' שבת) ולא רק להקל (בהל' מילה).
שנית, למה שלא נסמוך עליהם כמו שנותנים את חיינו בידיהם ולא מתרפאים בשיטות של חז"ל? גם זו חומרא ולא קולא? הרי אנחנו מסכנים את חיינו.
ושלישית, למה להניח שלחז"ל היה ידע כלשהו, כך שהמוציא מהם עליו הראיה? בפשטות הם הלכו אחרי הידע שבזמנם, אז זה אבסורד לומר שלא נלך אחרי הידע שבימינו שהוא ודאי מקיף ושיטתי ומוסמך יותר מזה שהיה אז. למה להם היה מותר ללכת אחרי הידע הרפואי שלהם ולהתיר חילול שבת, כלומר להחמיר על סמך ידע רפואי מפוקפק שבזמנם, ולנו אסור ללכת אחרי הידע הרפואי האמין יותר שבידינו? כמובן שתמיד יכולה להיות טעות, אבל אצל חז"ל הסיכוי לטעות רפואית עוד הרבה יותר גדול והם לא חששו לו.

כידוע יש חבל אחרונים כמהר"ם שיק ומהר"י אסאד וערוך לנר ועוד ועוד שהבינו שבמציצה מלבד עניין הסכנה יש גם חלק אינטגרלי של מצוות מילה והיא הלכה למשה מסיני (ויש שדייקו כך בדברי ראשונים, אם כי אפשר להתווכח עם דיוקם). ומוכרים דברי אור החיים: "וציוה ה' למצוץ דם זה לצד שהוא גם כן בחינת ערלה".

(אבל לכאורה מהסוגיה בשבת משמע שאמנם יש עניין במציצה גם ללא טעם הסכנה, אך מצד שני משמע שלולא טעם הסכנה לא היו מוצצים בשבת ולא מעבירין אומן שלא מייץ).

מכל מקום, במציאות לכאורה נראה די ברור שאין סכנה ברמה של פיקוח נפש באי מציצה, שהרי מיליוני אנשים נימולים בעולם בכל שנה ללא מציצה ורובם הגדול נשאר בחיים (ואף המעטים שמתים, בדרך כלל אפשר להראות שמתו מחמת ביצוע לא נכון של המילה ולא בגלל היעדר מציצה).
אפשר אולי בדוחק לומר שאף שאין בכך פיקוח נפש, יש בכך חשש סכנה רחוק מאוד, ודי בכך בכדי להעביר מוהל דלא מייץ, והסכנה הרחוקה הזו מספיקה בכדי להגדיר את המעשה כחלק נלווה למילה, והואיל ומילה הותרה בשבת גם כל חלקיה הותרו (ולא מטעם פיקוח נפש) ודוחק.

וכנראה אנחנו שמוצצים בשבת, אף שאין בכך חשש ברמת פיקוח נפש, חוששים לשיטה שזוהי חלק ממצוות המילה, גם אם הדברים הקשים קצת בש"ס. אחרת קשה להסביר את ההתנהגות שלנו.