מקור איסור להזיק
סוף כל סוף, אחרי כל השיטות והפלפולים, מהו לדעתך מקור האיסור להזיק ?
למה שיהיה הבדל בין אדם המזיק לממונו המזיק ? לכאורה, אם אסור לו להזיק אז גם לממונו אסור להזיק כי הוא בעלים על ממונו. וכן להיפך, אם על ממונו אסור להזיק אז קל וחומר שעליו אסור להזיק
ברור שיש הבדל. בממונו המזיק הוא רק במעמד של גרמא.
מקור האיסור הוא בעייתי, והפלפולים מציעים לכך תשובות שונות. ברור שיש איסורים לא משפטיים (כמו ואהבת לרעך כמוך, או לפני עיוור לא תיתן מכשול). אבל במישור המשפטי בכלל לא ברור שיש איסור. יש סברה שאסור להזיק, ויש איסור מוסרי. אבל לא בהכרח איסור הלכתי מדאורייתא.
הבנתי תודה.
דעת היראים בסנהדרין פה. היא שכשאין איסור להכות ולקלל, וכגון אבינו עושה מעשה עמך, מימלא הוא פטור גם ממלקות אבל גם משתלומין.
ז״א שלדעתו אם יש איסור יש חיוב תשלומין אם אין איסור אין חיוב תשלומים. כלומר שקילות לוגית.
לכן יוצא, שלשיטתו, אם יש חיוב תשלומין אז מימלא יש איסור. וא״כ לשיטתו המקור להזיק הוא מזה שיש חיוב תשלומין.
מסכים איתי בזה ?
ראשית, שאלת מה דעתי אחרי כל הפלפולים. אם אתה רוצה למנות את דעות הראשונים והאחרונים זה דיון אחר.
לגבי היראים, אולי. אבל יש לדחות שאם אין איסור אין חיוב תשלומים, אבל זה לא אומר שהאיסור
נלמד מחיוב התשלומים (הם רק הולכים יחד). אבל גם בלי הדיוק ביראים יש שיטה שלומדת בפירוש את האיסור מחיוב התשלום, וזה השאילתות (ודומני שגם הלבוש). אבל לדעתי זה לא סביר, כי לאיסור דרושה אזהרה (וזו שאלת התלמוד: עונש שמענו אזהרה מניין?).
יש רמב״ן בוישלח פרק לד פסוק יג ״ועל דעתי וכו״.
אם אתה קורא אותו, מה אתה מבין בדעתו:
– אפשרות א: שמצוות דינים יש בה שני חלקים: חלק אחד הוא מצוות עשה (להושיב בתי דינים וכו) וחלק אחר מצוות לא תעשה (לגזול להזיק אונאה אונס ומפתה וכו)
– אפשרות ב: במצוות דינים היא מצוות עשה, אלא שאם עוברים עליה בשב ואל תעשה (לא מושיבים בי״ד למשל) אזי אין חייבים מיתה עליה, ואם עוברים עליה בקום ועשה (גוזלים, מזיקים וכו) אזי כן נהרגים עליה.
[אגב, לשיטת הרב״ן שאיסור גזל הוא מדין דינין, למה יש עוד מצווה אחת בתוך שבעה מצוות בנ״נ של לא תגזול ?]
אם תרצה ללבן את שיטת הרמב"ן אנא הבא את הציטוט.
סליחה. הנה:
ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי והרב השיב בספר שופטים (רמב"ם הלכות מלכים פי"ד ה"ט) ואמר שבני נח מצווים על הדינים והוא להושיב דיינין בכל פלך ופלך לדון בשש מצות שלהן ובן נח שעבר על אחת מהן הוא נהרג בסייף ראה אחד שעבר על אחת מהן ולא דנוהו להרגו הרי זה הרואה יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ואין דברים הללו נכונים בעיני שאם כן היה יעקב אבינו חייב להיות קודם וזוכה במיתתם ואם פחד מהם למה כעס על בניו וארר אפם אחר כמה זמנים וענש אותם וחלקם והפיצם והלא הם זכו ועשו מצוה ובטחו באלהים והצילם ועל דעתי הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד אבל צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן כענין הדינין שנצטוו ישראל ונהרג עליהן אם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חבירו או שהדליק גדישו וחבל בו וכיוצא בהן ומכלל המצוה הזאת שיושיבו דיינין גם בכל עיר ועיר כישראל ואם לא עשו כן אינן נהרגין שזו מצות עשה בהם ולא אמרו (סנהדרין נז) אלא אזהרה שלהן זו היא מיתתן ולא תיקרא אזהרה אלא המניעה בלאו וכן דרך הגמרא בסנהדרין (נט)
אפשרות א נשמעת סבירה יותר בדבריו. בשאלה מדוע נמנה גזל כמצווה נפרדת, זו שאלה טובה. ייתכן שזו רק הגדרת הבעלות כדי שתהיה תשתית לדיינים שמתמנים לשפוט ולפעול על פיה. מתוך כך אפשר כעת לקבוע איסור על חבלה ונזק וכו', שכן כל אלו הם פגיעה בבעלות על ממון. עוד אפשרות היא שכל הדינים הללו הם פרטים במצוות גזל.
בשיטת השאילתות שלמד איסור להזיק מחיוב התשלומים, האם הכוונה היא באמת שמי שמזיק עובר על ״מכה בהמה״, או הכוונה היא שמחיוב תשלום אני יכול לדעת שיש איסור מפני שאל״כ למה שיהיה חיוב תשלום, אבל מקורו הוא X
לא נראה שיש מקור אחר. אבל באמת עצם הטענה צ"ע.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer