משפט ומוסר – זכויות

ניר כתב:

תודה על הדברים! אכן שמעתי על המאמר מכלי שני.
בתוך הדברים נכתב:

“כי חובות של השני לא מצדיקות את נטילתן על ידי. עני לא יכול לקחת ממני כסף כי אני חייב לתת לו צדקה. החובה לתת צדקה אינה מכוח זכות של העני אלא חובה עליי”
אפשר הרחבה בזה? אם יש לי חובה להביא למישהו משהו מהיכן החובה מגיעה? אם כי החפץ שייך לו משפטית, אז יש לו זכות בו, לא? אם כי כך הצדק המוסרי, אז גם. מצד האמת החפץ אמור להיות של העני, מדוע אין לו זכות בזה? במילים אחרות: מהיכן מגיעה חובה ללא זכות?
ובכלל בגמ’ כמדומה מובא שכהן שהזיק תרומה, אזי לכהנים אין יכולת לדרוש ממנו, כי יש הרבה כהנים, ולא בכבג שאין להם זכות בדבר. אצל עני זה שונה? אפשר בבקשה מקור לחילוק?

יש כאן למעלה הוראות איך לעשות בסמארטפון. אם בכל זאת לא מצליח, אנא שלח לי במייל עם לינק לשרשור המקורי ואני אכניס. נא לא לפתוח עוד שרשור כי זה מבלבל אותי ואת כולם.

לעצם שאלותיך:
החובה מגיעה מהקב"ה. בדיוק כמו חובה חוקית (למשל לשלם מיסים או לשרת בצבא) שמגיעה מהמחוקק. לא הבנתי מדוע הסבר של חובה על פי זכות נראה לך מובן יותר. גם שם תוכל לשאול מניין הגיעה הזכות.

אצל כהנים מדובר בתרומה שכבר הופרשה ואז בפשטות זה שייך לשבט הכהנים גם אם לא לכהן בודד, ולכן שם יש זכות אלא שהיא לא של אדם בודד (אם כולם יעשו הרשאה הדדית אולי יוכלו לתבוע יחד). כשהמזיק הוא כהן האפשרות לדרוש ממנו יורדת יותר כי הוא עצמו לא יצטרף להרשאה.

לא הבנתי למה אתה רוצה מקור, ואיזה מקור. וכי תעלה בדעתך שאם אני אזיק ממון של עצמי אתחייב לתת פיצוי לעני? מהיכי תיתי. התרומה מוגדרת כתרומה אחרי ההפרשה. אולי יש מקום לדון בדין מעות צדקה שכבר הופרשו וטרם ניתנו.
עצם הטענה שצדקה אינה ממון העניים ואין להם זכות היא פשוטה ולא צריכה מקור. לכן זה מופיע בחלק יו"ד בשו"ע.

מסברא יש מקום לחלק בין צדקה עד שליש השקל בשנה שיש עליי חובה לתת, ועל זה יש מקום לדמות לתרומה שתהיה ממון שבט העניים (אחרי ההפרשה). לבין צדקה שמעבר לזה שרק אם יש עני מסוים לפניי יש עליי חובה לתת לו ואז אינה ממון השבט בכלל (וכמובן גם לא שלו).